כל מפקד רוצה אחד כזה לצידו - בשיחה אחת הבנו למה

לקטלניות ולעוצמה של דחפור ה-D9 בשדה הקרב אי אפשר להתכחש. הוא חזק, עמיד, מסוגל לרסק מכשולים ומחסומים - והיה הראשון שהוביל את הכוחות אל תוך עזה בתחילת הכניסה הקרקעית. 

אבל מי מפעיל את מכונת המלחמה המשומנת הזאת? אלו הם לוחמי הצמ"ה (ציוד מכני הנדסי), והדמיון בינם לבין הכלי העוצמתי וחסר הפחד - הופך במהלך שיחה אחת לברור יותר ויותר. 

"צריך אומץ כדי להיות צמ"יניק", פותח רס"ם שלמה, מנהל עבודה בכיר בפלוגת הצמ"ה של גדוד 601, "המפעילים דוהרים בראש הכוחות - כאשר מאחוריהם עשרות טנקים ומאות לוחמי חי"ר".

במהלך השיחה רס"ם שלמה מוכיח בדיוק את זה, כשהוא מספר ב'תכל'סיות' שמאפיינת אותו על חצי השנה האחרונה. הוא מציג את הדברים בפשטות, ודבר אחד ניכר -  הוא בטוח בעצמו ובמשימה שהוא וחייליו מבצעים משבעה באוקטובר. 

"בשבת בצהריים הגעתי לתחנת המשטרה בשדרות, ישר לתוך שדה הקרב", משחזר רס"ם שלמה, "אני יושב ב-D9 יחד עם מפקד ההנדסה של הפיקוד, והוא אומר לי: 'אתה מבין שאנחנו בתוך שדרות ויש פה טנק?' זה מראות שקשה לעכל".

אחרי ימים ארוכים של לחימה עיקשת ביישובי העוטף, לוחמי פלוגת הצמ"ה החלו להתכונן לתמרון. "התפקיד של הכלי החתיך והעוצמתי הזה הוא לפרוץ את הדרך", הוא מסביר בחיוך, "מפעילי ה-D9 צריכים להיכנס ראשונים. עשרים דחפורים פתחו את הצירים לכל אוגדה 162 - והם עשו את זה ב'אטרף' ועם ניצוץ בעיניים".

"צמ"יניק רץ קדימה ותמיד נכנס ראשון", הוא מכריז, "וכשהוא מסתכל אחורה הוא רואה טנקים ומטוסים מעל ראשו. הוא החוד, והוא החשוף ביותר". 

"כשנ"ט פוגע ב-D9 משתררת דממה בקשר, וכולם רק מחכים לשמוע שהכול בסדר. הנ"ט הראשון שחטפתי היה במחנה הפליטים שאטי והשעה הייתה שתיים בלילה. כשדברים כאלה קורים אתה מגיב במהירות שיא, נוסע אחורה ונותן לטנקים להשיב אש ולחסל את האיום".

השילוב הזה בין חי"ר, שריון והנדסה, הוא קריטי ומציל חיים: "אין דבר כזה ש-D9 פועל לבד, וההפך הוא הנכון. לצידנו נמצאים גם חיל האוויר מלמעלה, וחיל הים מרצועת החוף - כולנו נלחמים ביחד".

את שיתוף הפעולה המדובר ניתן לראות היטב בקרב שצק"ח 401 ניהל בבית החולים שיפאא'. "התכוננו לפעילות הזאת כמעט חודש", מסביר רס"ם שלמה. במשך שעות הלילה והיום הארוכות, הוא פרץ את הדרך לכוחות שלחמו במתחם בית החולים: "במהלך הפעילות היו רגעים של פחד. אבל הזכרתי לעצמי שוב ושוב למה אני עושה את זה ובשביל מה אני כאן". 

בין אם בקרבות הקשים בעוטף, או בלחימה העצימה בעומק הרצועה - קשה לפספס את האהבה והחיבור שלו לתפקיד. "כשהיינו ילדים אהבנו לשחק בטרקטורים, ואנחנו זוכים לעשות את זה גם עכשיו כשאנחנו גדולים, רק שהפעם זה לא קרוב למשחק", רס"ם שלמה משתף, "כבר חצי שנה שהצמ"יניקים שלי נלחמים בכל הכוח, ובכל פעם מחדש אני גאה להיכנס איתם - בראש מורם".