ביקרנו ב"ממלכה של שלומי" ומצאנו כלים מפלדה ולבבות מזהב

אם נכנסים לשטח הסדנה של מחלקת הצמ"ה שבגדוד הטנ"א 638, אפשר לצפות בקסם קורה. שופלים, טרקטורים וכמובן D9, או כמו שהכלי נקרא בפיהם "מלכת הקרב", מגיעים אליהם עם פגיעות משמעותיות ויוצאים כעבור שעות כשהם תקינים ומוכנים לשוב למרכז הלחימה. 

בימים כתיקונם, הגדוד שיושב תחת אגד הטנ"א הארצי אמון על אחזקת האמל"ח וכלי הרק"ם של פיקוד המרכז. אך מאז פרוץ המלחמה, הם מסייעים בתיקון והעלאת הכשירות של הכלים המתמרנים ברצועת עזה. את כל זאת הם עושים מתוך הסדנה בג'וליס, בסמוך לשטח הלחימה, ולעיתים - גם בעומק שטח האויב, בחילוצים מורכבים.

המוזיקה המתנגנת בעוצמה מהרמקולים, התמונות המעטרות את הקירות והחיוכים על פני החיילים מגלים את סודה של המחלקה. ממש כמו הכלים ההנדסיים, גם האנשים שנכנסים לסככת העבודה יוצאים אחרים מכשהגיעו לכאן לראשונה.

ממכונית על שלט ל-D9

"אני תמיד אומר שזאת לא מחלקה, זאת ממלכה. 'הממלכה של שלומי', המקום הכי טוב שאפשר להגיע אליו בצה"ל", מספר בחיוך סמל אור בן דוד, טכנאי צמ"ה בגדוד, "אווירה משפחתית, עשייה מספקת, חברים לחיים. תמיד מרימים אחד את השני ולא נותנים לאף אחד ליפול".

היום הוא משרת בגאווה בחיל הטנ"א, אבל זה לא תמיד היה ככה. "איבדתי את אמא שלי בגיל ארבע כשהיא נפטרה מאירוע מוחי ואת אבא שלי לפני חמש שנים כשהוא הלך לעולמו מדום לב", הוא משתף, "מאז אני גר אצל דוד שלי, אך מבחינת הצבא אני מוגדר כחייל בודד. אני יתום משני ההורים, עוד מהתקופה שהייתי מלש"ב".

בתור נער צעיר שעבר מעבודה אחת לשנייה, אור חשש להתגייס. הוא חלם להתמקצע בתחום מסוים כדי שיוכל לתמוך בעצמו כלכלית. "בצבא היו מוכנים לתת לי את כל ההקלות האפשריות, אבל אני הייתי עקשן, אמרתי לעצמי שגם ככה החיים שלי לא פשוטים ואין לי זמן לבזבז".

לכן, כשהגיע לבקו"ם באפריל 22', הוא סירב להתגייס ונשלח לכלא צבאי. שם, אור החליט לתת לשירות בצה"ל הזדמנות נוספת: "היה לי מאוד קשה שם. נפלה עליי ההבנה שאני רק מסבך את עצמי ושאם אני רוצה לדאוג לעתיד שלי, זאת לא הדרך".

כשביקש לעלות למשפט נוסף, הוא נתקל בהצעה שלא היה יכול לסרב לה - שיבוץ לקורס צמ"ה בבה"ד 20. "תמיד הייתי בן אדם של מכוניות ומנועים, מאז הפעם הראשונה שקיבלתי מכונית על שלט בגיל שבע", הוא נזכר, "הבנתי שיש לי כאן הזדמנות להתמקצע בתחום שאני אוהב, במשהו שמעניין אותי, אז החלטתי ללכת על זה".

מהרגע שסיים את הטירונות והצטרף לקורס בעיר הבה"דים, הדרך של אור להצלחה כבר סללה את עצמה: "בבה"ד 20 התאהבתי במקצוע. כשהיה לי תור לקב"נית, שבו בהתחלה תכננתי לבקש להשתחרר מצה"ל, אמרתי לה שאני לא הולך לשום מקום. שובצתי לג'וליס ובהתחלה חששתי כי הגעתי לשם לבד לגמרי, אבל מהר מאוד הבנתי שהגעתי למסגרת האידיאלית בשבילי".

"ככה הם בונים את העתיד שלהם"

"כל חייל שמגיע אליי, אני קודם כל מחפש מה חסר לו", משתף רס"ב שלומי, מפקד הממלכה, "לכל אחד חסר משהו. אחד צריך שיעזרו לו כלכלית, אחד צריך חיבוק או טפיחה על השכם. אם אתה מגלה מה הדבר הזה שיושב עליו כשהוא קם בבוקר והופך עולמות כדי להשיג את זה, הוא יהיה איתך תמיד". 

מבט חטוף במשרד של רס"ב שלומי מבהיר שהוא יודע על מה מדבר. מכל עבר מחייכים עשרות חיילים מתמונות קבוצתיות, לצד ברכות שקיבל ותעודות הוקרה. "אני מאמין שבחיים יש דמויות משפיעות שנשארות איתך לתמיד", הוא מצהיר, "כל אדם שיספר לך על השירות הצבאי שלו, יזכיר את המפקד שלו. אם הוא יבחר לומר 'היה לי מפקד מדהים' או 'היה לי מפקד נוראי', זה כבר תלוי בך כמפקד".

כשהוא מספר על החיילים ששירתו תחתיו ב-20 השנים האחרונות, העיניים שלו נוצצות בגאווה: "הגיעו אליי ילדים עם סיפורים לא פשוטים ולאורך השנים ראיתי איך המקום הזה בונה אותם. היו כאן כאלה שהמשיכו במקצוע והיום הם מחזיקים את תעשיית הצמ"ה באזרחות, אבל גם מי שלא ממשיך לתקן טרקטורים - זאת הלבנה הראשונה שהם מניחים במגדל, ככה הם בונים את העתיד שלהם".

"המשמעת העצמית לקום בבוקר, השאיפה להיות מצוין במה שאתה עושה והמשמעות כשאתה רואה את הכלי שעבדת עליו יוצא מכאן - זה מקנה לך בסיס". המשמעות הזאת ששלומי מזכיר, רק התעצמה מתחילת המלחמה.

"אם מציירים בראש תמונה של שדה קרב, עוד לפני הלוחמים עם הרובים והטנקים הכבדים, נמצא ה-D9 שדוהר לפני כולם, בחזית", מתאר אור, "אם יש משהו שגרם לי להתאהב במקצוע מחדש זה להגיע לשטח ולעבוד על הכלים, שאני מכיר בהם כל בורג אחרי אלפי שעות עבודה בסדנה - ואחרי שאני מסיים, לראות אותם עושים פרסה וחוזרים לקרבות בעזה, זאת תחושה אדירה".

מקצוע לחיים

"עושים כאן את כל סוגי התיקונים: מנוע, רדיאטורים, בוכנות, שריון, מוציאים כל כלי כמו חדש", מצהיר סמ"ר גרישה, סגן מפק"ץ במחלקה, "בהתחלה אתה מדמיין איזה סרט רע של עבודה קשה בגריז ובשמן ואז אתה מגיע לפה ואתה לא רוצה לצאת. אני לא האמנתי שאשאר בצבא יומיים כשרק התגייסתי, עכשיו - הארכתי את שירות הקבע שלי בעוד שנה".

מעבר לניסיון הרב שהם צוברים במחלקה, טכנאי הצמ"ה מקבלים הזדמנות לצאת לעבוד בחברה אזרחית כטכנאי רכב, כדי להתמקצע באותו התחום ולקבל הזדמנות לבנות לעצמם עתיד וביטחון תעסוקתי כבר בשירות הסדיר.

"אני עכשיו בחופשה מיוחדת כבר חודש שני בעקבות תוכנית 'מקצוע לחיים', פה אני מתנסה בעבודה על כלים אזרחיים וככה אני יכול למצוא את עצמי ולהבין אם זה נכון לי באמת", משתף אור.

"אם הייתי יכול לחזור בזמן לצו הראשון הייתי מסביר לאור בן ה-16 שהצבא זה בדיוק בשבילו. כל מה שהוא הולך לחוות רק יחזק ויחשל אותו, בפן האישי, התקשורתי, המקצועי והכלכלי", הוא מסכם בהתרגשות, "התמזל מזלי שהגעתי לכאן ואני מודה על זה כל יום. בגדוד הזה לא משנה מי אתה או מאיפה אתה מגיע - יש לך מקום".