הלוחמים והלוחמות שחזרו להגן על בסיס זיקים

בבוקר השבעה באוקטובר, בזמן הקרבות הקשים מול מחבלי החמאס בדרום, קרב נוסף התנהל בשערי בסיס הטירונים 'זיקים'. קילומטר וחצי נסעו המחבלים עד שפגשו את החיילים של חטיבת החילוץ וההדרכה, וכאשר הגיעו לשם - הם נתקלו בטירונים ומפקדיהם.

הקרב בבסיס היה עקוב מדם, והתנהל במשך שעות ארוכות, אבל בזכות גבורת החיילים, הקרב תם והמחבלים לא הצליחו במשימתם. מאז כבר עברו עשרה ימים, אך גם בהם אירעו לא מעט היתקלויות באיזור. 

עוד בערב אותה השבת, הגיעו לבא"ח חניכי קורס מ"כים וצוערי ההשלמה, בפיקודה של רס"ן ספיר, מ"פ בחטיבה, על מנת לנהל את משימת ההגנה על הבסיס. "הגענו בלילה, וישר עלינו לעמדות ויצאנו לשטח עם החיילים", מספרת המ"פ, "כשעלה הבוקר - התרחשה ההיתקלות הראשונה".

"מחבלים נוספים הגיעו עם הזריחה, ופתחו לעברינו באש", היא ממשיכה, "הצלחנו לנטרל אותם תוך שניות, ולאחר כמה דקות הגיעו כוחות צה"ל נוספים וסגרו את המעגל". מאז אותה תקרית, כמעט בכל יום התמודדו רס"ן ספיר והחיילים עם היתקלויות נוספות - ובכולם עמדו בהצלחה, גם בזמן ירי רקטי בלתי פוסק בגזרה.

להמשיך בלחימה בלתי פוסקת לאחר האובדן הגדול שחוו זה מורכב, אבל רס"ן ספיר למדה על בשרה שעבורה זו הסיבה להמשיך. "רס"ן אדיר עבודי ז"ל, שנהרג בקרבות על הבסיס, היה חבר קרוב שלי ושירת איתי במשך שנים", היא משתפת בצער, "וכמוני - גם שאר החיילים שחזרו להגן על הבסיס בימים האחרונים איבדו חברים קרובים".

"הלוחמים והלוחמות נלחמו בגופם ובנפשם, נפלו ונפצעו כדי להגן על חיילים אחרים ועל המדינה", היא מזכירה בכאב, "מה שמחזיק את כולנו זה להסתכל קדימה, ולהילחם עבורם - לדעת שהם לא נפלו סתם, ושאנחנו צריכים להמשיך את מה שהם התחילו".

"אנחנו מבינים שזה הדור שלנו, זה התור שלנו, ואנחנו צריכים להילחם זה לצד זו ולנצח את האויב", מסכמת רס"ן ספיר, "יש פה חניכים וצוערים בלי ניסיון מבצעי, אבל הם מוכיחים את עצמם ותופסים פיקוד ומנהיגות קרבית בשעות קשות. זה ממלא אותי בגאווה ובסיפוק - כי לרגעים האלו התאמנו. על סיפורי הגבורה האלו גדלנו, ועכשיו אלו יהיו אנחנו".