החיבור שכולו ים, יבשה, אוויר - ובעיקר אש

בזמן פעילותה של 205 בגזרה המערבית בלבנון, התווסף ליכולות חטיבת המילואים גם מכפיל כוח ייחודי - ספינת טילים של שייטת 3, המשקיפה מהים ותוקפת מטרות עוינות גם היא. שיתוף הפעולה בין השתיים בוסס כבר בלב עזה, ועלה צפונה, שם קיבל משמעות אחרת לגמרי. 

"מתאר השטח של לבנון, הבנוי מרכסי הרים היורדים לכיוון הים, מהווה אתגר לכוחות הקרקע. כאן, נכנסים לתמונה כלי השיט", מסביר רס"ן רועי, מפקד תא התקיפה בבסיס חיפה, את היתרון המרכזי שהם מביאים איתם, "הספינות עוגנות ממערב, ובעזרת אמצעים מיוחדים מתצפתות על אזורים משמעותיים, כמו גבעות ועמקים, כדי שנוכל לראות, לאבטח ולבצע ירי מדויק נגד יעדים רלוונטיים".

ולפני שסטי"ל תוקף או שגדוד מבצע פשיטה, נערכת עבודה מעמיקה של הכנת השטח, בהובלת תאי התקיפה. "הזיק סורק את המרחב ומספק תצפית, ונעשה שימוש גם בארטילריה מהיבשה ומהים, כדי 'לרכך' את המרחב ולאפשר כניסה בטוחה של הכוחות", מסביר רס"ן (במיל׳) א', מפקד התא בחטיבה 205. במקביל, נציג מזרוע הים שנמצא בקדמית, מקבל מידע מהחטיבה, ומתרגם אותה לשפה ה'חיל ימית' של הסטי"ל. 

"רוב המסה העיקרית הייתה לקראת הכניסה של החטיבה", מספר רס"ן רועי על פעילות הספינה, "היו מטרות מתוכננות, שידענו מראש מה יהיו אופי ותזמון התקיפה שלהן, והפעלנו אש כמו שעון שוויצרי בשעת הש'. אך כמובן שיעד יכול להיות מזדמן - בדיוק כמו שקרה".

גדודי 205 נכנסו לשטח, והתקבל מידע על חוליית נ"ט של כוח רדואן במבנה בנקורה. "הבנו שמבחינת ראות, המטרה רלוונטית לחיל הים שהתייצבו למשימה", משחזר רס"ן א', "הייתה מורכבות, כי הכוחות היו יחסית קרובים, וחלון הזמנים קצר. עבדנו בלחץ בריא כדי להוציא את התקיפה בזמן". 

"לאחר בדיקות, ראינו שהכוח שלנו היה קרוב מדי ליעד, השגנו את אישורי הבטיחות הנדרשים ועלינו אל מול הסטי"ל שביצע את התקיפה", מתאר רס"ן רועי, ורס"ן א' מתאר איך זה נראה מהצד השני:"במקביל, אנחנו הרמנו זיק לאוויר ותצפתנו על האזור". 

את הדקות הבאות הם העבירו בהמתנה מתוחה, כשתא התקיפה של קדמית 205 עולה אל מול הכוחות, ומחכה לאישור שהמטרה חוסלה, ושצק"ח החטיבה לא נפגע. "קיבלנו 'ירוק בעיניים' מהכוח, שהמשיך לתמרן באזור בשלום", מסכם רס"ן א', "והבנו שצלחנו את המשימה - יחד".