המג"ד הזה מכיר את איום המנהרות טוב יותר מכולם - וזאת הסיבה

לסא"ל אמיר יש שני כובעים. את האחד הוא חובש בשגרה, ואת השני בחירום. תפקידו העיקרי הוא ראש ענף תת-הקרקע בפיקוד הדרום, והתפקיד השני הוא מג"ד 8170, גדוד הנדסה במילואים. בשבעה באוקטובר כשהבין את גודל המאורע, סא"ל אמיר החליט להשאיר את הכובע העורפי בבית וחבש את ה'קסדה'. הוא התייצב בשדה תימן יחד עם כל הגדוד והתכונן לשוב לתפקידו המבצעי - מג"ד.

מתוקף תפקידו כרע"ן תת-הקרקע, סא"ל אמיר עסק רבות בחקירת תוואי המנהרות ברצועת עזה. הוא למד להסתכל על כל מנהרה בצורה רחבה יותר, ולזהות בתוך רגע את המאפיינים והאתגרים שלה, כדי לדעת איך לתקוף או להגן במידת הצורך בצורה הטובה ביותר.

ובזכות ההיכרות המעמיקה שלו עם התחום, הוא ידע מה לשקף זאת לחייליו. "זה מאוד חשוב לתווך ללוחמים בקצה את מה שהם עומדים לפגוש, ולהסביר להם את החשיבות הגדולה של דרכי הלחימה שלנו", הוא ממשיך, "בזכות הידע מתפקיד המטה שלי הצלחתי לייצר ללוחמים בהירות ו-וודאות בנוגע למשימה".

זאת לא הפעם הראשונה שסא"ל אמיר נלחם בעזה. הוא תמרן כמ"מ בעופרת יצוקה, כמ"פ בצוק איתן, ועכשיו - כמג"ד. הוא אוהב את תפקיד השטח, אולי אפילו יותר מתפקיד המטה, וכל זה בזכות הלוחמים שלו. "למרות שלכולם יש משפחה, עבודה וחיים שלמים שמחכים להם, המורל בגדוד גבוה", הוא משתף, "ברגעי משבר אני מתנחם בזה שאנחנו ביחד, זה מחזק אותנו מאוד".

למרות תחושת האחדות בגדוד, המעבר מתפקיד מטה לתפקיד שטח עדיין מורכב. "זה שינוי של 180 מעלות", מסביר המג"ד, "רגע אחד אני בפיקוד ורגע אחר כך אני עם וסט בעזה. זה שינוי שהייתי צריך לעשות מהר, אבל החיבור שיש לי עם הלוחמים סייע המון".

סא"ל אמיר מסכם ונזכר באירוע מיוחד מהלחימה בג'באלייה, בו הבין את כוחו של הגדוד: "במהלך היתקלות עם מחבלים ירו נ"ט על הכלי שלי, ובאותו רגע ראיתי איך כל הצוות עובד כמו מכונה משומנת - אחד יורה, אחד מחלץ, אחד לוקח פיקוד. הבנתי את המשמעות האדירה של החיילים ושל הפעילות שלנו. בסוף, זאת החובה שלנו".