בחמ"ל הזה - במקום לנתח מידע, מעבדים רגשות

כששומעים את המילה 'חמ"ל', כנראה שישר עולה תמונה של חדר מבצעי מלא במסכים מרצדים ומכשירי קשר, כזה שסורקים דרכו יעדי טרור או מעבירים בתוכו מסרים מוצפנים.

אבל אם תיכנסו ל'חמ"ל חוסן' בתל השומר, תבינו מהר מאוד שמדובר בסיפור שונה לגמרי. הוא הוקם בינואר האחרון, ומאויש מבוקר עד לילה, 7 ימים בשבוע, על ידי 14 מילואימניקיות. להן מטרה אחת - לדאוג לחוסן של היחידות ולרציפות התפקודית תוך דאגה לנפש החיילים. 

"כשהכוחות המתמרנים התחילו לצאת מעזה להתרעננויות, הבנו שקיים כאן צורך אמיתי", פותחת מקימת החמ"ל, סרן (במיל') שיר הורוביץ, "הם חוו בפנים דברים לא פשוטים, ולכן חשוב לעכל הכול, לבנות מחדש את החוסן של היחידה, לייצר סיפור משותף ושפה אחידה, ולגשר על פערים שאולי נוצרו. והזמן הכי טוב לעשות את זה הוא רגע לפני שהם חוזרים הביתה ולפני השיבה ללחימה". 

אבל איך זה עובד בפועל? המפקדים ונציגי היחידות בשטח יוצרים קשר עם החמ"ל, יחד עם היועצים הארגוניים והקב"נים הם ממפים את הצרכים והמאפיינים של הכוח, ונשות החמ"ל מתאימות להם את אופי העיבוד - עוד לפני יציאת הלוחמים הביתה.

לעכל חוויות אינטנסיביות ובחלקן עם פוטנציאל משברי זה לא פשוט, ולכן, מדובר בתהליך שמחולק למספר שלבים, ועובר התאמה אישית כל פעם מחדש. "בנינו מאגר של כ-800 מנחים, שכולל אזרחים, מילואימניקים וקצינים", היא מפרטת, "אנחנו מתאימות הכול בפינצטה, מבינות מה הצורך של הגדוד, אילו אירועים הוא עבר ואם יש לו שפה מקצועית ספציפית". 

"אם מגיע אלינו כוח שחווה ארוע בעל פוטנציאל משברי, נביא להם את המנחה הכי רגיש, מכיל ומדויק לאירוע", מוסיפה סרן (במיל') הורוביץ, "המנחים מגיעים מרקעים מגוונים - חלקם יועצים ארגוניים, פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, קציני מד"ה או ברה"ן שגויסו במילואים. אלו שהגיעו מהאזרחות עברו מרכזי הערכה לתפקיד והכשרה".

"יש משמעות אדירה לרגעים שאחרי הלחימה, אז העיבוד קורה ממש עם היציאה שלהם", מסבירה מפקדת החמ"ל, "וכמו שהם מזדכים על ציוד ומנקים את הנשק - הם מנקים גם את הנפש ומדברים על הדברים שעברו יחד כקבוצה". התהליך מתחיל בסגירת משימה, בה מדברים על הדינמיקות בצוות, מסמנים על ציר זמן את מה שעברו הכוחות, וכך, מייצרים סדר ובהירות, ומחזירים להם את השליטה אותם בראש, כדי שאותם זכרונות לא יתעוררו בפעם הראשונה ברגעים לא צפויים.

"השלב השני", היא ממשיכה, "מתמקד במעבר מלחימה ממושכת למעבר הביתה. אצל מילואימניקים, למשל, מדברים על מה שקרה בבית בינתיים, היחסים עם בן או בת הזוג והילדים, פערים שאולי נוצרו, ואיך ייראה המעבר הנוסף מהשגרה - למשימה הבאה".

מספר שבועות אחרי העיבוד הראשוני, מגיע השלב המתקדם, שנקרא "עומדים בשער" בהובלת חיל חינוך ובשיתוף ממד"ה ומנהלת שער לעתיד. במסגרתו, מסתכלים קדימה על חלוקת התפקידים ותחומי האחריות בתוך הצוות, ואחריו, עוברים גם יום מגבש שמטרתן ללכד את המסגרת ולחזק את רוח הקבוצה.

וזה לא נגמר פה. בעקבות ההצלחה והבנת החשיבות, לראשונה, ניתן מענה גם ליחידות תומכות לחימה, ולא ללוחמים בלבד. אנשי המפקדות, אגף התקשוב, התצפיתניות, הסמב"ציות, אנשי המודיעין והמבצעים ועוד בעלי תפקידים עורפיים רבים, שעסוקים מסביב לשעון מאז 7 באוקטובר, פגשו גם הם חוויות קשות, וכעת, ניתן לכך המקום בסדנאות מותאמות.

והתגובות, כפי שמעידה סרן (במיל') הורוביץ, הגיעו במהרה: "אחרי אחד העיבודים, מפקד בא לספר לי שהייתה עלייה ברצון לגיוס המילואים של הפעימה הבאה. זה יוצר שינוי בשיח - ההבנה שהנפש היא קריטית ושיש כח עצום לקבוצה רק מתגברת".

"אני רואה הרבה חיילים שמגיעים בהתחלה ציניים אחרי הדברים שהם עברו בשטח", משתפת מפקדת החמ"ל, "אבל לאט-לאט מתחילים לתת בנו אמון, ובסופו של דבר, כבר לא משאירים בבטן, מתמסרים לתהליך ונפתחים - זה מה שהופך את מה שכולנו עושות כאן למפעל מדהים".