כשלירון מדברת על החיילים שלה, העיניים שלה נוצצות. בשיחה אחת הבנו למה

בשבוע שעבר ניצבו 80 חיילות וחיילי תוכנית "תתקדמו" על רחבת המסדרים במחו"ה אלון, במעמד המרגש של ההשבעה לצה"ל. על רקע קריאות העידוד הנרגשות של ההורים והחברים מהיציע, עמדו חונכות השילוב המיוחד שליוו את החיילים לאורך הטירונות וצפו בהם מהצד, מוחות דמעות מזווית העין ומוחאות כפיים בהתלהבות. 

"תפקידי לתווך בין החייל למפקדו הישיר ולסייע לו בפתרון בעיות שצפות", פותחת טוראי לירון, חונכת שילוב מיוחד, "חלק מהן טכניות, כמו לעזור לחייל לצאת לקורס מסוים או לקבל מדי כותנה, אבל יש נושאים מורכבים יותר, כמו פערים חברתיים או מקצועיים איתם הם מתמודדים".

כל אחת מהחונכות אחראית על בין 10 ל-15 חיילים יוצאי התוכנית, ומלווה אותם באופן רציף לאורך השירות הסדיר. כחלק מכך הן נפגשות עם כל חייל ומפקדו הישיר לפחות פעם בשבוע, במטרה לגבש תמונת מצב רגשית, חברתית וגם מקצועית.

"הקשר עם המפקדים משתנה בין חייל לחייל - רובם נמצאים איתי בקשר צמוד, מתייעצים איתי המון ומראים נכונות לעזור", מעידה לירון, "אבל זאת התמודדות מורכבת עבורם, הם נתקלים בקשיים שהם לא מכירים, שדורשים מענה מיידי, ולא תמיד יש להם את הכלים להסתדר בעצמם. בשביל זה אני שם - זמינה 24\7 לכל צורך שעולה".

ה'זמינות התמידית', עליה לירון מדברת, באה לידי ביטוי במיוחד מאז תחילת המלחמה, ומביאה איתה אתגרים חדשים: "יש לי חיילים בתפקידים מסווגים שפועלים סביב השעון, ועושים משמרות של 12 שעות, גם ביום וגם בלילה. בתוך כל המשימות הם לפעמים שוכחים לדאוג לבריאות ולקשרים החברתיים שלהם, ואני שם כדי לוודא שהם לא מאבדים את עצמם".

הכלים והעזרים בהם לירון משתמשת, הם חלק מסיעור מוחות שהחונכות עושות בפאנלים משותפים העוסקים בפתרון בעיות. הן נפגשות אחת לשבועיים לפגישת הדרכה עם מלוות מקצועיות, שמנחות אותן, מקשיבות להן ומכוונות אותן לדרך הנכונה. "כל אחת מביאה מקרה שהיה לה השבוע ואנחנו מדברות עליו, הן גורמות לי להבין שאני לא בסיטואציה הזאת לבד", היא מספרת.

ההתחלה של לירון בתוכנית, היא מעידה, הייתה מורכבת, אבל כעת, לאחר תקופה בתפקיד, היא רואה את הדברים אחרת: "אני מרגישה שנבנה בינינו אמון, ושהם יודעים שהם יכולים לפנות אליי בכל שעה ולקבל מענה. אני שמה לב לזה בעיקר בדברים הקטנים, כשאחד מהם מציג אותי לחברים שלו ביחידה, או כשהם כותבים לי באמצע היום כשקשה להם".

היא תופסת את עצמה כדמות שנמצאת על התפר שבין מפקדת לחברה, ומדגישה שלא מדובר בקשר חד-צדדי: "הפגישות שלנו מתנהלות כשיחה. הרבה פעמים הם גם מתעניינים בי ורוצים לדעת מה קורה איתי. האיזון הזה מאפשר לי להתחבר אליהם ברובד עמוק יותר ולראות את התמונה המלאה, להבין מה הם צריכים".

לאורך השיחה כולה אי אפשר שלא להבחין שכשלירון מדברת על החיילים שלה, העיניים שלה נוצצות מגאווה. "אני לומדת מהם המון, זה מדהים לראות לאיזה עומק אפשר להגיע בשיחה של שעה", היא משתפת, "החיילים האלה משרתים בזכות ולא בחסד, הם אנשים מבריקים, כל אחד בתחומו, מקצועיים ועובדים מאוד קשה. אני גאה להיות חלק מהדרך שלהם".