בסיפור שלו נעמיק בפעם אחרת, היום - הוא מתעקש לדבר על לוחמיו

מפקד בית הספר להכשרות של סיירת גבעתי, רס"ן אלי, לא מפסיק לדבר על חייליו. כששוחחתי איתו, נדיר היה לשמוע אותו מדבר על עצמו. אלא על עוז רוחם, על התושיה, הבגרות והאחריות שלהם. עם כל הברה שיוצאת מפיו ניכר שהוא גאה בהם.

כמעט אפשר לטעות ולחשוב שמדובר על לוחמים ותיקים, אך למעשה רק בחמישי האחרון הם סיימו את ההכשרה וקיבלו את הסיכה המיוחלת - הסיכה של סיירת גבעתי.

עם פרוץ המלחמה, כשהיו בשלבי השיא בהכשרה, הלוחמים הוקפצו לשדרות ולאחר מכן ליישובי העוטף. "באזור שבע וחצי חברתי למח"ט גבעתי ולקצין אג"ם של הפיקוד, והם הורו לי לנסוע לשדרות ולערוך שם סריקות", משחזר מפקד בית הספר, "הבנו שרוב האירוע הוא ביישובי העוטף, אז נסענו לשם והצטרפנו ליחידות, שכבר היו עמוק בקרבות".

ואז, התחיל התמרון ברצועה. "היו הרבה אתגרים וחששות, אבל פחד לא בא בחשבון, בטח כשאתה מפקד", משתף רס"ן אלי, "בסופו של דבר, החבר'ה האלה רציניים ואיכותיים. במקומות כאלה - איכות האדם היא זו שמכריעה".

אך לאחר חודש של לחימה אינטנסיבית ברצועה, באחת ממשימות הפינוי שביצע המפקד עם לוחמיו הוא נפגע מירי פצמ"ר. "הייתי צריך פינוי מיידי ולאחר מכן שיקום של כמה שבועות, אבל בהדרגה התחלתי לחזור לעצמי ולתפקיד. אומנם העבודה היא כרגע משרדית", הוא צוחק וממשיך, "אבל לאט-לאט אני חוזר גם לדברים מורכבים יותר".

אחרי 14 חודשים של הכשרה, הלוחמים, שכבר הספיקו לחוות את הדבר האמיתי, מסיימים את המסלול המפרך ומצטרפים באופן רשמי לסיירת גבעתי. בטקס מרגש שנערך במצדה עם הזריחה, הם פגשו את מפקד בית הספר שלהם, לראשונה מאז הפציעה.

"כל משימה שהשועלים האלו ביצעו הייתה הכרחית להחזרת השקט למדינה", נאם מפקד בית הספר בטקס סיום המסלול של הסיירת. הלוחמים הנרגשים עמדו בדממה עם הסיכות הנוצצות על החזה והביטו בו בהערצה. גם פה הוא לא חסך במילות שבח ללוחמיו. המסע שלהם התחיל אי אז בנוב' 22, אבל הוא ממש לא נגמר עכשיו.

"היה משמעותי מאוד לחזור ולראות אותם מסיימים את הפרק הזה", אומר רס"ן אלי, "נפלה בחלקנו הזכות להיות חלק מהדור שנלחם ומגן, והחבר'ה האלה באמת נלחמו בלי קשקושים או הפסקות. בכל פעם מחדש אני מתפעל מהערכיות ומתעצומות הנפש שלהם".