כדי לצלוח את "חדר הבריחה" הזה - עליכם לעשות הכול, חוץ מלברוח

מתקן 'מגן הברזל' של חטיבת החילוץ וההדרכה הוקם רק לפני שנתיים, וכבר הוכתר כמתקדם בעולם, ולא בכדי. מלבד החטיבה הכתומה, מתאמנים בו צוותי חילוץ מכל רחבי העולם, כמו גם יחידות מיוחדות, בהן שלדג ו-669.

סגן עמית, רמ"ד חילוץ, מתאר איך הכול בכלל התחיל: "כדי לבנות אותו, ביקשו מקבלני הבנייה לבנות בניין שנהרס. זאת אומרת, לקחת את הדמיון שלהם ולהפוך אותו".

"היתרון הגדול במתקן, זה שהוא מקורה", מפרט סגן עמית, "אף פעם לא יתבטל לי אימון, גם אם יש עומס חום בחוץ. אני יכול לתרגל במצב לילה כשיש חושך מוחלט, גם אם עשר בבוקר. ושלא נשכח כמובן ממאפיין בולט - 'מגן הברזל' מרושת מצלמות מיוחדות העומדות בפני עשן, אבק וחושך, ובזכותן אפשר ללמוד אחרי התרגיל מה היה טוב ומה פחות. אנחנו יכולים לאפשר את ההכשרה של הלוחמים והלוחמות ללא הפרעות, והחלל המקורה אפקטיבי בדיוק כמו אימון בשטח".

ה'תחנה' המרכזית של המתקן היא הווילה, אשר מדמה בית בעל שתי קומות וגג שקרס, ובתוכו פרטים רבים שבזכותם הלוחמים ידעו מי וכמה אנשים לכודים בבית. בכל אימון, משנות מדריכות החילוץ את הסיפור של אותה הווילה, עד לפרטים הכי קטנים, בהתאם למשימה.

הסיפור כרגע הוא ביתם של משפחת סוויפט בת חמש הנפשות, שקרס. אבל מה שהלוחמים לא יודעים זה שהמשפחה נמצאת עכשיו בחו"ל, ולמשך התקופה הזו שכר מהם ג'וני את הבית. הוא בדיוק חגג את יום הולדתו, וערך מסיבה כשהמבנה קרס. משימת החילוץ הפכה מחמישה לכודים - לשלושים.

הלוחמים שכרגע בווילה צריכים לחפש ולהבין בכמה לכודים מדובר. "כשנכנסים לווילה, אפשר לראות עמדת די-ג'יי, שלטי יום הולדת שמח ואפילו את שליח הוולט שנלכד גם הוא", מסביר הרמ"ד, "אבל אם יסתכלו היטב, ימצאו הלוחמים על השליח את רשימת השמות של אלה שהזמינו את האוכל, ואז הם כבר מבינים פחות או יותר כמה אנשים בפנים".

"בקומה הראשונה, אחרי שעברנו את השליח, נראה בלאגן שלם - בובות מדממות וחסרות איברים, רהיטים שבורים, עשן בכל פינה, שריפה והריסות", מתאר הרמ"ד, "וכדי לתרגל את הלוחם גם בפן המנטלי, נשמעות ברקע צעקות ובכי, המדמים תרחישי אמת".

"הלוחם והמפקד, צריכים להבין ולמצוא את הפרטים הכי קטנים של כל לכוד", מבהיר הרמ"ד, "בשביל זה שמנו בכיסים של חלקם תעודות זהות ובעמדה של הדי-ג'יי יש כרטיס ביקור שלו. זה סיפור שלא נגמר, וכל זה בלחץ אטומי. אין לוחם שהיה בסימולטור ולא חווה הלם ראשוני".

את הווילה הזאת אפשר להפוך לכל בית עם כל תרחיש שרק תחשבו עליו; אפילו לבית בתוך רצועת עזה, שם הלוחמים ימצאו דגלי פלסטין ו"פצועים" לובשי מדים, ואם הלוחמים יהיו מספיק ממוקדים בעת השהות ב"חדר השינה", יחשפו פיר מנהרה מתחת למיטה - וזה חילוץ שונה לגמרי, חילוץ חשוך עם כלים שקטים.

"אבל זה היופי", מסביר הרמ"ד, "אני יכול היום לתרגל חילוץ אזרחי במסיבת יום הולדת, ויום למחרת לאמן אותם על חילוץ בתוך רצועת עזה".

"הקומה הראשונה משמשת בעיקר לפתרון ה'סיפור' בצורה לוגית ולאתגר מנטלי", מסביר סגן עמית, "בקומה השנייה הם מתחילים לעבוד, לפרוץ ולחלץ - לשבור את הקירות, לפרק, להוריד ולהעלות אלונקות, לתלות חבלים ולהיתלות באוויר. ובקומה האחרונה, יש חדר נסתר וקטן מאוד, ומטרתו העיקרית - זיהוי נשימה של בן אדם".

מבלי לראות או לשמוע אותו מדבר, החדר עמוס לעייפה ברהיטים כדי להקשות על הלוחם, ובפנים נמצא בן אדם אמיתי שכמובן לא שרוי בסכנה מוחשית. "הניצב שבפנים לא זז, ולא מוציא מילה - רק נושם", מציין עמית, "הלוחם צריך לעשות חור בתקרה ולהכניס מצלמה כדי לזהות אותו, ואם הוא לא רואה את הבן אדם, הוא יחדיר במקום המצלמה כלי הפועל על תדרים ואיתור שיזהה את הנשימה שלו".

ואם מה שקראתם עד עכשיו לא הספיק, במתקן עוד תחנות רבות - גלילי בטון המשופדים במוטות ברזל וקרשים, חילוץ מרכב שקרס עליו בניין, חדר שקירותיו עשויים מברזל שצריך לפרוץ בעזרת מסור, ולאורך כל המתקן יש שבע מנהרות תת קרקעיות, שאחת מהן מתחילה מחוץ למתקן ומסתיימת בתוכו.

"כל אחת ואחת מהן אפשר להחליף ולהשמיש מאפס, כדי שלאימון הבא הכול יהיה חדש, או שהסיפור יהיה שונה, ממש כמו חדר בריחה", מסכם סגן עמית, "אנחנו לא מוגבלים על ידי אף תרחיש - אם זה גובה, תת קרקע, פריצות, הריסות ואפילו זיהוי סיפור, המתקן לוקח את הלוחם לקיצון הרבה יותר מכל אתר אחר".