נתנו לרוקו הטירון מצלמה בתחילת המסע - זה מה שיצא
אולי לא תמצאו כאן תמונות מלוטשות ממצלמות משוכללות, אבל כן תגלו את הרגעים האותנטיים ביותר של טירוני נובמבר 23'. הצטרפנו למסע הכומתה לעבר ה'כתומה', וביקשנו מאחד מלוחמי פלח"ץ לעתיד לתעד עבורכם את רגע השיא של ההכשרה - מהעיניים שלהם. כך זה נראה
22:30: בא"ח העורף "נבי מוסא". הרי מדבר יהודה הצהבהבים שעוטפים את הבסיס, מתחילים לאבד את צבעם עם רדת החשיכה. החיילים מארגנים את הפק"לים, עולים על ווסטים, צובעים את הפנים, וברגע הזה המצלמה של טוראי רוקו אטלן - יוצאת ומתעדת.
23:35: מפקדת פלוגת תבור, סגן חושן, מאגדת אותם במעגל - למורל אחרון לפני שעולים לאוטובוסים.
01:30: יוצאים למסע. אחרי כמה צעדים לתוך המסלול, החושך והריח של האדמה בולעים אותנו, והיחידים שתופסים את העין הם אפודי החילוץ הזוהרים - אותם אי אפשר לפספס.
03:20: עצירה ראשונה. אחרי כמה דקות והחלפות פק"לים, יוצאים שוב לדרך.
05:15: השמיים מתבהרים לאט לאט והשמש מתחילה לזרוח. פתאום אפשר לראות בבירור את המבט התשוש של אלו שהולכים צמוד אלינו, שמלווה בחיוך וגם בזיעה נוטפת. אחרי 20 דקות של הליכה, מגיעים לנקודת העצירה האחרונה.
07:00: פותחים אלונקות בדרך לארבעת הקילומטרים האחרונים.
08:00: מגיעים אל הקילומטר האחרון, ובכל כמה צעדים מצטרפים עוד ועוד הורים, שמעודדים בצעקות ושמחה. כל אחד מהטירונים מתעקש לדחוף עוד קצת - להיכנס מתחת לאלונקה, להחליף את החברה ולהגביר את הקצב.
08:30: המסע נגמר, האלונקות יורדות, ההורים מגיעים להצטלם והלוחמים לעתיד מסתדרים על בימת "יד לשריון". בקהל נמצאות המשפחות, החברים וגם מפקדי הגדודים אליהם הם עתידים להצטרף בעוד ימים ספורים.
08:50: רגע השיא מגיע. את כומתות הבקו"ם מחליפות 400 כומתות כתומות. ברגע שהן עולות למעלה ומקשטות את השמיים, ההורים צוהלים ומוחאים כפיים.
"עכשיו, כשאני מסתכלת עליהם רגע לפני הסוף, אני רואה פלוגה מדהימה", משתפת בהתרגשות סגן חושן, "כבר מיום הגיוס ראינו את המוטיבציה של המחזור הזה - הם באו לכאן עם רצון ענק לתרום ולהילחם".
הלוחמות והלוחמים עברו כברת דרך מורכבת, מספרת לנו המ"פ. "קפצנו בין בט"ר ניצנים ל"נבי מוסא", שהיה אז רק מוצב, ארבע פעמים, אבל זה בנה להם חוסן פיזי ונפשי", היא ממשיכה, "בנוסף, כל הסגל כאן הגיע אחרי שחווה את המלחמה בתור מפקד ולוחם מקרוב מאוד, אז מההתחלה חלחלנו להם את ה'למה'".
אותו 'למה', עליו סגן חושן מדברת, הוא הבסיס שמחבר את הכול - החברים שנפלו בדרך, הרצון להילחם על המדינה ולהשיב את החטופים, וגם הידיעה ש'עכשיו זה תורי'. הסיבה להילחם מורכבת מסיפורים ומאנשים, שנותנים את הכוח למלא את חתיכת הצמר הכתומה - במשמעות.