עם היד על הדופק - כך הפך מערך האחיות את פניו במלחמה

"אחות של מי?" היא השאלה הראשונה שהם שומעים כשמציגים את עצמם. אבל אחרי שתפגשו את החיילים והחיילות של מערך האחיות (לשעבר סיעוד), כנראה שלא תשאלו זאת בפעם הבאה. 

מתחילת המלחמה, 10 מהם שובצו לראשונה בחטיבות חי"ר ושריון סדירות ונוספים חצו קווי אויב. "מרבית המשרתים והמשרתות בתפקיד מגיעים ממסלול העתודה האקדמית 'פסגה', לאחר 3 שנות לימודים לתואר", אומרת האחות הראשית לצה"ל, סא"ל דמי זוקין.

בזמנים כסדרם, מי שמעניקים את המענה הרפואי הם קציני וקצינות הרפואה הגדודיים והחטיבתיים. אך במציאות הנוכחית, כשמרביתם פועלים כתף אל כתף עם הכוחות המתמרנים, ולוקחים חלק במגוון משימות מבצעיות בכלל החזיתות - נדרש מענה ייעודי לרפואת השגרה.

"לפני כשנתיים", מספרת סא"ל זוקין, "החלטנו לשבץ חלק מצומצם מהם בגדודי תצפית ובסיירות, ולא 'רק' במרפאות העורפיות. בעקבות המלחמה, בחודש פברואר נכנסו לתפקיד האחים החטיבתיים הראשונים, שם הם מתפקדים כמנהלי רפואת השגרה של החיילים בדרג הנפרס".

"אנחנו רגילים שרפואה בלחימה זה דבר דרמטי שמתמקד בהצלת חיים, אבל בקרב כוח ששוהה זמן רב מאוד בשטח, מתפתחות לפעמים מחלות 'שגרתיות' שמחייבות התערבות", מדגישה סא"ל זוקין, "במקרה שחייל מגיע או יוצא מר"ם 2, או כשלוחם מפתח תסמיני מחלה, הוא זקוק לפרצוף מוכר, למישהו שהוא מאמין בו - וכאן אנחנו נכנסים לתמונה".

"לא מדובר בסיטואציה דמיונית", מבהיר סרן עופר בוארון, אח מוסמך וחונך רפואה קרבית במאמ"ח (מרכז לאימון מפקדות חטיבתיות), "יצא לי לראות לאורך השירות שלי מקרים של אחים ואחיות, שהתעקשו על בדיקות מסוימות ואיתרו מחלות בדיוק ברגע הנכון - לפני שנוצר נזק: בין אם מדובר בפצע שעשוי להזדהם ולהחמיר, או לתסמינים בעייתיים אחרי ניתוח. זה הכרחי שיהיה מעקב על בריאות הלוחמים גם תוך כדי התמרון, כדי שאף אחד לא ייפול בין הכיסאות".

ואכן, מעבר לצורך בכוח אדם מוסמך, יש חשיבות להיכרות המוקדמת והשוטפת של האחים והאחיות עם המטופלים שלהם. "הם לא מגיעים רק כשיש בעיה", חורצת האחות הראשית, "אלא נמצאים בקשר רציף עם המטופלים, גם כדי לספק כדורים ותרופות, להדריך אותם איך להשתמש בציוד רפואי שמגיע אליהם, וגם במטרה להסביר את ההנחיות הרפואיות שקיבלו בסיום הליך מסוים".

כיום, אופציות הקידום בתפקיד מאפשרות להתפתח בעיקר בעולמות הפיקוד וההדרכה, אך בחיל הרפואה בוחנים תוכניות פיתוח גם כאנשי טיפול בתחום: "אנחנו חושבים על מסלול שיכשיר אותם לטיפולי מומחיות. השאיפה היא לאפשר לאחים ואחיות בדרגים מתקדמים לאבחן ולתת טיפול באופן עצמאי, עם סמכויות שניתנו להם מצד משרד הבריאות".

כשהיא נשאלת מה עוד צופן העתיד למערך האחיוּת, סא"ל זוקין עונה בביטחון: "הדמות של האחות החטיבתית כמי שמתכללת את ניהול הטיפולים בחטיבה ובכל הגדודים זה דבר שיישאר. האמפתיה והחמלה הן הליבה של המקצוע, כל אח ואחות מגיעים לכאן מתוך אהבת אדם אמיתית, ובכל טיפול מחדש הם תופרים למטופל חליפה פרטית משלו, רואים אותו כאינדיבידואל ומקשיבים לצרכיו".