שמענו מ-5 מלש"בים את הסיבה המיוחדת שלהם להתגייס לקרבי

נועם - חיל ההנדסה קרבית

אף שיכול היה לדחות את שירותו הצבאי, נועם בחר להתגייס דווקא בזמנים כאלה. חודשיים אחרי שאחותו הגדולה חן נרצחה בידי מחבלי חמאס, הוא התגייס לצה"ל. 

חן בן אבי ז"ל נרצחה יחד עם ארבעה חברים, בזמן שניסו להימלט ממחבלי חמאס שפלשו אל אזור מסיבת הטבע ברעים ב-7 באוקטובר. לרוע המזל, מחבלים נוספים ארבו להם באזור צומת צוחר, מרחק קצר בלבד מהבית, ורצחו את כולם כששהו ברכב. יחד עם חן נרצחו גם שיר ירון, דודי תורג'מן, דור נחום ודן דמרי, זכרם לברכה, כולם צעירים מהיישובים באזור.

חן בן אבי ואחיה נועם דוד

"היינו כמו חתול ועכבר", מספר נועם על הקשר עם חן, שגדולה ממנו, "היא הייתה מעצבנת אותי ואני, עם הפתיל הקצר, הייתי מתעצבן בחזרה. היינו אחים אוהבים". 

הוא נזכר במה שאירע בשבת השחורה: "למרות שבעוטף חווים הרבה רגעים מלחיצים, סבבים שונים והרבה אזעקות, אותו הבוקר היה מבעית". נועם ומשפחתו התחבאו בממ"ד וחיכו לחן שתחזור. "הם היו כל כך קרובים לבית, אך ממש שתי דקות לפני שהגיעו - המחבלים הרגו אותם".

בשנתיים האחרונות בעקבות הסבבים הרבים שהיו, ובעיקר היום - טוראי נועם מבין שלהתגייס לקרבי זה הדבר שעכשיו הוא צריך לעשות: "עם כל החששות, הפחדים וההתרגשות - צריך לקום ולהגן על הבית".

עמית - חטיבת הנח"ל

"הלוואי שהייתי כבר מגויס ובתוך המערכת כשזה קרה - ככה הייתי יודע איך לעזור, לצאת ולהגן. אין ספק שזה היה נותן לי יותר ביטחון", כך מספר טוראי עמית על אירועי אותה שבת, כשהיה נצור בביתו בשדרות שעות ארוכות.

עמית הוא בן 19, ולפני גיוסו עשה שנת שירות בגרעין נח"ל בשכונת קטמונים בירושלים. שם עסק בחינוך בלתי פורמאלי עם נוער בסיכון.

הוא משחזר בפניי את אירועי השבת השחורה: "הייתי ביחד עם אחי ובן זוגו בממ"ד. אני מדבר על שעות על גבי שעות של חוסר ודאות. שמענו הכול - את הצעקות, היריות, הטילים. בשבע בבוקר כבר נופל האסימון שמדובר במשהו גדול, היה פחד".

לשרשרת החיול בשבוע שעבר הוא לא הגיע לבד. עמית התגייס לגרעין נח"ל לגדוד 50 יחד עם בני הגרעין שלו. כשנשאל מה בעיקר מדובר בין החברים, זה מה שהוא עונה: "בעיקר להיות שם אחד בשביל השני. אנחנו מכירים מאוד טוב, ויודעים מה הקשיים של כל אחד".

"עכשיו מגיע תורי לתת מעצמי למדינה, אני מוכן להיות גלגל ולעשות כמה שיותר", הוא מדגיש.

"אני רואה את הגיוס בתור שליחות", משתף עמית, "אני חושב שאין רגע יותר נכון להיכנס למערכת מעכשיו וזה מרגיש לי הרבה יותר עוצמתי מלהתגייס בעוד יום בשגרה. תכף יהיה תורי להיות בקו ההגנה הראשון".

דריה, אלמור ויובל - חיל התותחנים 

דריה, אלמור ויובל התגייסו בשבוע שעבר לתותחנים. הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה בה למדו, שמכשירה בני ובנות נוער למסלול פיקוד ולוחמה ביחידות השדה של צה"ל, עזרה להן לקבל את ההחלטה למלא תפקיד משמעותי בלוחמה.

"אם לכל אחת יש את הסיבות שבעקבותיהן היא רוצה להתגייס לשירות קרבי, המלחמה הנוכחית רק העצימה וחיזקה את המשמעות והתכלית שאנו רואות בשירות כנשים לוחמות", מסבירה יובל, "ראינו את ההתנהלות המדהימה ומעוררת ההשראה של הנשים תוך כדי הלחימה בשדה הקרב".

לצערנו, המלחמה פוגשת כמעט כל אחד גם בפן האישי, ורבים מכירים אדם שנרצח או נחטף. מהפנימייה הצבאית בה התחנכו, יצאו הרבה לוחמים אמיצים שנלחמו בקרבות ב-7 באוקטובר.

"הכרתי את ראם בטיטו ז"ל, ששירת בגדוד 51 בחטיבת גולני - ונפל בתחילת הלחימה. הוא היה שנה מעלינו בבית הספר, ויצא לי לדבר איתו בעבר. כשפתאום שמעתי שאדם שאני מכירה, שרק סיים תיכון, נהרג בצבא - זה היה לי קשה", משתפת אלמור. 

"כשהשכול מגיע למעגל האישי שלך", מספרת דריה, "ואנשים שאתה מכיר באופן אישי נהרגים בזמן שהגנו על המדינה, אני מרגישה קודם כל עצב גדול - אבל גם גאווה ענקית. אותם לוחמים ולוחמות נהרגו בשביל שאשן בשקט, אלך לבית ספר ואחיה כרגיל את חיי". 

"כעת כשהגיע תורי, האפשרות היחידה עבורי היא לעשות את המקסימום שאני יכולה - ולהתגייס לשירות קרבי. מוטל עליי לעשות זאת בתור חיילת - כדי שעכשיו, ילדים אחרים יוכלו לישון בשקט בידיעה שהם מוגנים, כמו שהגנו עליי", היא מדגישה.

"תותחנים הוא החיל שאני, אלמור ויובל חושבות שנהיה בו הכי משמעותיות - גם בעבודת הביטחון השוטף וגם בעבודה האופרטיבית", אומרת דריה, "בסופו של דבר, הכי  חשוב לנו לתרום בצורה האפקטיבית ביותר, להרגיש שווין ולמצוא את מקומנו".

יהונתן - לוחמה ימית

גל הגיוס לא פסח על זרוע הים, ובפרט לא על מי שגדלו עליו מקרוב. "אני מכיר את זרוע הים מהמשפחה", מספר לנו יהונתן שהתגייס לתפקיד לוחם ימי ומוסיף שהשיקולים שלו לא באו רק בגלל הקרבה, "אני חושב שמצאתי את התפקיד המתאים לי ביותר. אני מאוד מתחבר לעולם הימאות ותמיד רציתי להיות לוחם אז זה משתלב טוב".

יהונתן באמת מגיע ממשפחה שצבועה בכחול: אביו שירת כלוחם ימי ועד היום עושה שירות מילואים, אמו שירתה גם כן בזרוע, ואחיו גם כן כקצינים, האחד בתפקיד מסווג והאחר כמפקד דבורה באשדוד. 

"שמעתי על מה אח שלי עשה ב-7 באוקטובר, אני הכי גאה בו בעולם", משתף יהונתן. אחיו, סרן גיא, הוא מפקד דבורה 834 בפלגה 916, הדבורה הראשונה שהייתה בשטח בשבת וחיסלה חדירות רבות מהים.

"זה רק דרבן אותי. כשאנחנו במלחמה, אני עוד יותר מבין כמה זה חשוב לרצות שירות משמעותי ואני שמח שאני מתגייס לתפקיד הזה", מוסיף יהונתן.

גם אביו, רס"מ (במיל') דורון , לא נשאר אדיש לגיוס. הוא עצמו התגייס ב83' לתפקיד לוחם ימי, שירת בפלגה 916 ולאחר מכן עבר להדריך בבה"ד. 

לאורך שירות המילואים שלו, במשך 37 שנה, התעסק בהפקת הפקות טקסי זרוע הים, טקסי זיכרון וטקסי סיום חובלים. "זרוע הים זה בית. מדובר במקום שנותן את הנשמה לאנשים שלו, ברמה המקצועית וברמה האישית. אני יודע שהבנים שלי בידיים טובות".

דניאל - חיל ההנדסה הקרבית

"אמרתי לו 3 דברים שיזכור לקראת השירות: תזכור למה אתה כאן וכמה צריך אותך, שאם אני הצלחתי גם אתה יכול ויותר, תסתכל עלי כשקשה לך ותזכור את האתגר הגדול שאני נמצא בו ולכן הכול מתגמד ליד זה".

סגן יונתן בן חמו משרת כסמ"פ צמ"ה בגדוד 603 של חיל ההנדסה הקרבית. בזמן הלחימה, באחת הפשיטות בעזה, יונתן נפצע מירי RPG ונאלצו לקטוע את רגלו.

בעודו עדיין בהליך שיקום מסיבי, הגיע ללוות את אחיו דניאל שמתגייס לחיל ההנדסה הקרבית וממשיך את המורשת שלו. "אני הולך בגאווה עם הפציעה שלי. להיפצע בשביל המדינה זו זכות גדולה. תרמתי ועוד אתרום בשביל המדינה שלי".