ניסינו לתאר את השנה האינטנסיבית של 55 ב-451 מילים

"כשנכנסנו לכפר עזה וראינו את ההרס בכל פינה, היה לנו חשוב להיכנס לחאן יונס ולסגור את המעגל נגד מחבלי חמאס", כך מתאר רס"ן (במיל') עמיחי, מ"פ בחטיבה 55, את התחושות עם תחילת התמרון ברצועה, "ושנה לאחר מכן, כשראינו את הבתים המופגזים במטולה, הרגשנו אותו הדבר - שעלינו לעשות הכול כדי שזה ייפסק ולא יקרה שוב".

בתום שישה שבועות של קרב הגנה במטולה, הצטרפו המ"פ ולוחמיו לפעילות אוגדה 98 בדרום לבנון. באחד הימים,  הגיעו לכפר הלבנוני אל-עדייסה, סמוך למשגב-עם: "מהר מאוד הבנו שהאזור הזה שימש את חיזבאללה, והוא אחד המקומות העיקריים בהם נערכו למתקפה על צפון הארץ".  

"איתרנו שם כמויות מסחריות של אמל"ח, מכל הבא ליד: ווסטים, מחסניות, קלאצ'ים, RPG, מרגמות, נשקי צלפים משגרים ורימונים", מפרט רס"ן (במיל') עמיחי, "מצאנו גם נקודות שהייה, עמדות חיפוי ומחסה, ואפילו פירים שמחברים בין הבתים".

בזמן שהכוחות סרקו את השטח, התקבלה התרעה מודיעינית על איכון סלולרי באזור, שמיד העלה את חשדם: "הרמנו רחפנים לאוויר וכרזנו כדי לבדוק אם יש אזרחים, ואז שני מחבלים פתחו באש לעברנו. מהר מאוד נטרלנו את האיום וחיסלנו אותם".

קרב נוסף מיני רבים, אירע בשמחת תורה, בדיוק שנה אחרי פרוץ המלחמה. "זה התחיל כהיתקלות מול 5 מחבלים, ובהמשך הבנו שאנחנו נלחמים מול 14", הוא משחזר את הרגעים הדרמטיים, "זה נמשך כמה שעות. במהלכן נהרג גיא בן הרוש ז"ל, לוחם עוקץ. לוחם נוסף, ידידיה בלוך ז"ל, לוחם 55, נפצע קשה ונפטר מפצעיו חמישה ימים לאחר מכן. עוד 17 לוחמים נפגעו בקרב בדרגות שונות". 

וכשאני מנסה לדלות מרס"ן (במיל') עמיחי עוד פרטים על מה שהתחולל, אני יכולה לשמוע את הרוק נבלע מעבר לקו הטלפון: "אני חייב להגיד שסיפורי הגבורה מהקרב הזה לא נגמרים. כל פעם, כשאני מדבר על הפעילות עם אחד הלוחמים, אני נחשף לחלק חדש ומחסיר פעימה".

ההיתקלות הקשה הסתיימה בחיסול כל 14 המחבלים ובאיתור מחסן אמל"ח משמעותי. "אני לא מפסיק לחשוב על זה שאם לא היינו מנטרלים את האיום הזה, מחר או עוד שבועיים המחבלים האלה היו יורים את כל הנשק שמצאנו על משגב עם או על ציר 90", הוא מעיד.

וגם אחרי שנה של לחימה בה אנשי המילואים המסורים של החטיבה פספסו את רוב החגים בבית, עצרו את חייהם והשאירו את המשפחות והשגרה מאחור, המ"פ מבהיר שהם ממשיכים להתייצב שוב ושוב מסיבה אחת: "אין מישהו אחר שיעשה את זה. אנחנו יוצאים מהבית שלנו - כדי להגן עליו".

"בסופו של דבר אני פה עם אנשים שהם כמו אחים שלי, ואנחנו מאוד מאוחדים כחטיבה", מתגאה רס"ן (במיל') עמיחי, "בין אם זה מתבטא בנציגים שמלווים תמיד את הפצועים בבתי החולים, או בפרויקטים אזרחיים שהקמנו, כמו לוחם ותיק שמאמץ לוחם צעיר ומעניק לו הכוונה מקצועית בתחום שלו באזרחות. וברור שרואים את זה בשדה הקרב - שם אנחנו נלחמים אחד עם השני, אחד בשביל השני. יש בינינו ברית דמים אמיתית, ואומנם אנחנו רחוקים מהבית, אבל לפחות אנחנו ביחד".