וברגע הזה איתם, על פסגת הר הקנאים - הבנו בדיוק למה

זה יכול להישמע קצת מוזר. רק לפני שבוע, לוחמי ההכשרה של סיירת נח"ל עוד נלחמו בלב עזה - אבל אתמול, במרחק עשרות קילומטרים משם, על פסגת הר הקנאים, הם קיבלו את סיכת סוף המסלול המיוחלת, והפכו רשמית ללוחמי הסיירת.

הם התגייסו במרץ 23', עברו 8 חודשי טירונות ואימון מתקדם, אך בדיוק ברגע בו היו אמורים להתחיל את המסלול הייעודי של הסיירת - פרצה המלחמה. וכך, כמו יחידות רבות, התרחש תהליך הפוך - קודם נלחמים, ואחר כך מסיימים.

צילום: דוד פוגל

"הודיעו לנו שנכנסים לעזה", משחזר סמל יואב, לוחם במסלול, "ובאחד הימים, כשנלחמנו בחאן יונס ככוח חי"ר של גדוד שריון, נכנסתי עם החוליה שלי לחדר קטן. פתאום, היה פיצוץ גדול ולא ראיתי כלום. כשפתחתי את העיניים, הרגשתי את האוזן שלי רותחת - ואז הבנתי שנפצעתי". 

יואב פונה מזירת הקרב לטיפול רפואי, ואחרי ארבעה שבועות הוא חזר - בדיוק להמשך ההכשרה של המחזור שלו. "התחלנו ללמוד את המקצוע, ואחרי חודש אמרו לנו שוב - נכנסים לזייתון", הוא מפרט, "אחרי חמישה ימים של לחימה, ירו עלינו RPG, וחטפתי רסיס, הפעם באוזן השנייה. האמת - זה היה מצחיק. במשך שבועות אחר כך צחקנו על זה שזה כמו ואן גוך".

המעבר החד בין ההכשרה ללחימה, השילוב של האימון והקרב - השאירו חותם משמעותי על הלוחמים: "ידענו איך נלחמים בשטח בנוי, אבל כשחווינו את זה במציאות, שמנו לב גם לעוד ועוד פרטים קטנים שקריטיים ברגע האמת שלא תמיד מבינים את החשיבות שלהם. אם לא היינו עושים את זה - התוצאות בשטח היו נראות אחרת לגמרי". 

אחרי שנה וחודשיים, לוחמי ההכשרה סוף סוף טיפסו במעלה ההר שהפך למזוהה כל כך עם הסיירת. הם הגיחו מבעד לעשן ירוק, בעודם אוחזים ידיים, מושכים אחד את השני בעלייה התלולה, מזיעים ומחייכים. לכל אורך הדרך, חבריהם להכשרה, שנפצעו בקרבות במלחמה, משקיפים עליהם מלמעלה, מעודדים וקוראים להם להמשיך.

צילום: דוד פוגל

"הרבה זמן חיכינו לרגע הזה", מחייך סמל יואב, הפעם כשסיכת הסיירת מעטרת את חזהו, "מעבר לידע המקצועי שרכשנו ועוד נרכוש, אני יכול להגיד שנלחמנו עם הרוח שלנו. אני אוהב את החברים שלי - ואני סומך עליהם בעיניים עצומות".