המוקד והצוותים שדואגים לנפש שלכם 24/7

אירועי 7 באוקטובר הותירו אחריהם פצע מדמם בלב של כולנו. תוך כדי הזעזוע והניסיון לעכל את האובדן והמראות המחרידים, לצד הלחימה הבלתי פוסקת, גם החיילים חווים תחושות קשות שלא הכירו בהכרח קודם לכן, וכדי להתמודד - הם זקוקים לסיוע.

"אנחנו מתמודדים כרגע עם אירוע לחימה שגרר איתו אבדות קשות", כך פותחת את שיחתנו רס"ן ד', קב"נית במיטב. "רבים מאיתנו איבדו קרובים או מכירים כאלה שחוו אובדן, ובמקביל נאלצים להתעמת גם עם מציאות ביטחונית מורכבת - וזה מכביד מאוד על הנפש".

לכן מרגע פרוץ המלחמה, אנשי מערך בריאות הנפש שבחיל הרפואה פועלים מסביב לשעון. מאות צוותים מקצועיים של קב"נים ופסיכיאטרים בקבע ובמילואים התייצבו מיד למשימה. הם מפוזרים בגזרות השונות ברחבי הארץ - מצפון ועד דרום, ועובדים לילות כימים, כדי לתת מענה לכל מי שנזקק. 

הצוותים האלו נקראים "צלת"קים" (צוותים לטיפול בתגובת קרב), והם אמונים על מתן מענה טיפולי ממוקד באופן מיידי, גם ללוחמים באזורי הלחימה בזירות רחוקות יותר - ואפילו לאלו שבשטחי הכינוס.

נוסף על כך, מפעיל המערך מרכזים לשיקום עורפי, המשמשים כהפוגה לכוחות בשטח ומספקים מענה לחיילים העורפיים.

המרכזים הללו מאוישים על ידי צוות רחב של מומחים לטיפול בתגובות קרב, ומאפשרים התערבות טיפולית ממוקדת יותר. "זה בעצם המענה הכי אקוטי ואינטנסיבי שיש", מציינת רס"ן ד', "במקרים מסוימים הטיפול שם יכול להיות יום-יומי". 

לאחר האירועים הקשים, הוחלט על תגבור קב"נים ביחידות שחוו אבדות רבות והיו מעורבות באירועים רגישים. במידה שהיחידות האלו נמצאות בשטח, הסיוע מגיע גם למקומות בהם נמצאים הכוחות, וגם ביחידה עצמה בעת פעילות שגרתית. המענה הזה ניתן באמצעות שיחות פרטניות, שיחות מפקדים - וגם דרך התערבויות קבוצתיות.

אומנם אירועי 7 באוקטובר תפסו רבים מאיתנו לא מוכנים, אך במערך בריאות הנפש התגובה הייתה מהירה. לכל אורך השנה, גם בשגרה, עוסקים אנשי המערך בהכנות לחירום. "יש לנו אימונים בהם מתרגלים מצב של מלחמה", מפרטת רס"ן ד', "כל קב"ן יודע מה התפקיד שלו בשגרה ובחירום. את תורת הטיפול אנחנו מכירים היטב. היא הייתה קיימת - רק היינו צריכים להפעיל אותה".

דוגמה לכך היא צעד קריטי שננקט כבר ביום הראשון ללחימה - פתיחת קו סיוע טלפוני לכלל חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, שמאויש 7/24 על ידי קב"נים מנוסים.  לקו הסיוע הכלל צה"לי, חייגו *6690 שלוחה 3.

מאז הוא פועל ללא הפסקה, ומאפשר לחיילים לקבל מענה ראשוני וכלים להתמודדות עם המצב - ובמידת הצורך גם הפניה להמשך טיפול. 

"הפידבקים עליו ממש חיוביים - גם מהחיילים, גם מהמפקדים וגם מההורים", היא מציינת, "המוקד אומנם למשרתים, ואנחנו שואפים לדבר ישירות איתם, אבל יש גם מקרים של הורים לחיילים במצוקה, שמבקשים כלים להתמודדות עבורם".

"פתיחת הקו הייתה תגובה מהירה ומדהימה - הוא מנגיש את משאבי הסיוע הנפשית בצורה מיטבית", מספרת רס"ן ד', "אנחנו נותנים מענה למאות שיחות - מתקשרים אלינו חיילים מהחזית ומהעורף כאחד. זה מוקד מדהים ומקצועי שנותן מענה לחתך אוכלוסייה רחב בצורה כל כך נגישה וזמינה - זו באמת קידמה".

רס"ן ד', שפעילה גם היא במוקד, סיכמה עבורנו 10 טיפים להתמודדות בריאה יותר עם המצב:

1. כל תגובה היא נורמטיבית לאירוע הלא נורמטיבי הזה שחווינו. כל אחד מגיב אחרת. יש להימנע מביקורת עצמית, שיפוטיות, אשמה, כעס או בהלה כלפי אופן ההתמודדות שלנו. 
   
   
2. ברוב המקרים של תחושות כמו חרדה, נחווה התאוששות ספונטנית באמצעות המנגנונים הטבעיים שלנו. במצבים בהן התחושה לא חולפת - אנחנו פה כדי לסייע.
   
   
3. חשוב לנסות לשמור על שיח חיובי ואופטימיות בתוך הקושי. למשפט "אנחנו נצליח לצאת מזה", יש השפעה הרבה יותר טובה מאשר לאמירות כמו: "איזה אסון", או, "לעולם לא יהיה אותו דבר". למרות ששתי האמירות יכולות להיות נכונות - לאחת יש השפעה חיובית, והאחרת מעוררת חרדה.
   
   
4. חשוב לנסות לעשות פעולת מנע, לשמור ולהגביר את הרוגע - לעשות הרפיות, תרגילי קרקוע, נשימות, יוגה, פעילות גופנית (משחררת אנדרופינים שמרגיעים את הגוף), תפילה או כל דבר שעושה לנו טוב.
   
   
5. חשוב להיות פרודקטיביים, לשמור על איזושהי שגרה ולהקפיד על עשייה וסדר יום.
   
   
6. להימנע מחשיפה לתכנים לא מצונזרים וקשים. ואם אפשר - גם להגביל את זמן המסך.
   
   
7. להקפיד על צרכים פיזיולוגיים: לישון טוב, לשתות הרבה מים ולאכול גם אם אין תחושת רעב. הרבה פעמים במצבים של לחץ וחרדה, תחושת הרעב נדחקת אבל הגוף שלנו עדיין זקוק לאנרגיה.
   
   
8. לשמור על תקווה. במקרים כאלו יש נטייה לראות את העולם כמסוכן ואת עצמנו כחסרי אונים. צריך לחשוב איך הצלחנו להתמודד בעבר  עם מצבים דומים, ולהאמין שנצא מזה. לזכור שמדינות בעולם חוו אסונות גדולים והצליחו לגבור עלהים בעזרת סולידריות ובעזרת המנגנונים הטבעיים של הנפש.
   
   
9. חשוב לזכור שלא הפרט הוא האחראי למצב, ולהגיד לעצמנו שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו. לדחות דברים שלא בשליטה שלנו כמו, מתי הלחימה תסתיים? או מה יהיו התוצאות שלה? חשוב להתייחס למה שבשליטה שלנו - איזה חוזקות היו לי לפני המלחמה? איך אני יכול להתמגן?
   
   
10. לשתף את הקרובים שלנו בתחושות שאנחנו חווים. לזכור תמיד שיש למי לפנות. אנחנו פה בשבילכם.
    
    

נקודת ההתחלה של המלחמה הזאת הייתה קשה ומשמעותית, והאבדות רבות. "אנחנו מספקים עכשיו מענה טוב, ונמשיך להפעיל אותו - במידת הצורך גם בתגבור של כוחות נוספים", היא מרגיעה, "יש לנו תא שאחראי על ביצוע תכלולים והערכות מצב, כך שנבין באופן מדויק איפה קיים יותר צורך בסיוע, ובמידת הצורך גיוסים והסטות כוח נעשות בהתאם למקומות שיש בהם פערים". 

"המערך מגלה נכונות מאוד גדולה לצד גמישות. אנחנו עושים את כל מה שאפשר על מנת להגיע לכמה שיותר חיילים שצריכים אותנו", אומרת רס"ן ד', ומסכמת במשפט שכולנו שותפים לו: "אני מאחלת לימים שקטים".