הרס"פים שדואגים ללוחמים מהבסיס עד לעומק הרצועה

בזמן שהכוחות נמצאים בעומק האויב לתקופות ממושכות - מנהלים קרבות, מחסלים תשתיות טרור ומסכלים איומים, לאלה שדואגים להם מאחורי הקלעים יש תפקיד חשוב לא פחות. הם נכנסים ויוצאים מהרצועה בתדירות גבוהה, ומוזר ככל שזה עשוי להישמע: בחודש האחרון הם חיים על קו ישראל-עזה.

בנסיעות מיוחדות ומבצעים לוגיסטיים מדויקים ומתוזמנים, הרס"פים מספקים ללוחמים שבשטח את כל מה שהם זקוקים לו. ממזון ותרופות, דרך ציוד לחימה ועד ל"צ'ופרים" קטנים שמעלים את המורל, כל כניסה היא מהותית ומאתגרת, וכל יציאה משאירה מאחוריה סיפורים ואנשים מיוחדים.

בשגרה, בנוסף להיותו לוחם, הרס"פ הוא חלק בלתי נפרד מהפורום המוביל של הפלוגה. האחראי הבלעדי על הנראות, הלוגיסטיקה, המזון, ועל הסדר והמשמעת", מתאר סמ"ר יונתן, רס"פ בחטיבת הנח"ל. אומנם המשימה המרכזית שלו ושל שאר הרס"פים לא השתנתה מאז תחילת הלחימה, אך אינטנסיביות התפקיד ותנאי העבודה התהפכו ב-180 מעלות.

העבודה שלהם, כך מסביר יונתן, מתחלקת ל-2: לפני הכניסה הקרקעית ואחריה. "בתקופה שקדמה לתמרון, התעסקנו בהעלאת כשירות לוגיסטית של הלוחמים וסגירת פערים אחרונים", הוא מספר, "זכינו לקבל תרומות מהרבה אנשים טובים, וכחלק מהתפקיד - לקחתי על עצמי לטפל בנושא ודאגתי שכל תרומה תגיע אל החיילים בקצה".

"לאחר שהחל התמרון, אני והסרס"פים שאיתי חברנו לפלגת האספקה של הגדוד שלנו", ממשיך יונתן, "וכך, התחלנו בשגרת תספוקים שמתבצעים בתדירויות גבוהות במיוחד. התספוקים קורים דרך מבצעים לוגיסטיים, ובאמצעותם אנחנו משנעים לכוחות בשטח את כל מה שנדרש להם כדי להמשיך ולבצע את משימתם על הצד הטוב ביותר".

הרס"פים לא נשארים באותו מקום אפילו לרגע - הם פוגשים את הלוחמים בתוך הרצועה בסופו של כל יום לחימה אינטנסיבי, שומעים את הסיפורים, ומשוחחים עם האנשים שמאחורי הקרבות ההירואיים. ואז, בסוף המשימה שלהם, הם חוזרים לשטח ישראל ומתכוננים ליום נוסף של שיירות, נסיעות ומענים לוגיסטיים מורכבים שרק הם יכולים לבצע.

"במהלך הלחימה יצא לי להיכנס לעזה כל כמה זמן במבצע לוגיסטי ולפגוש את הלוחמים בשטח, לשמוע מה הם צריכים וכמובן לדאוג להם לפינוקים כמו אוכל חם, מכתב מחזק מהבית או רדיו קטן שיעביר את הרגעים המשעממים", משתף יונתן.

לדבריו, מצטרף גם רס"ב (מיל') דודי (דוד), רס"פ בחטיבת גבעתי שהגיע במילואים במיוחד כדי לבצע את התפקיד המורכב והמאתגר: "אני רואה את החברים שלי כאן עם אש בעיניים, תחושת שליחות ומסירות אין קץ. המבט של הלוחמים כשהם רואים את האוכל, הציוד והתרומות שאני מארגן להם - אומר הכול".

"תחושת המשמעות היא ענקית וממלאת, אבל זה שילוב של גאווה וקצת פחד - כי בכל זאת אנחנו באמצע שדה קרב", מודה דודי,

למרות החששות, אני רואה אותם נלחמים כמו אריות לילות כימים בשביל שנהיה מוגנים, וזה מחזק.

"בתור רס"פ, אני מרגיש אחריות עצומה על המשך הלחימה של החיילים בפלוגה", מסכם יונתן, "אני יודע שאיכות הלחימה תלויה בין השאר באיכות התספוקים, וזה נותן הרבה כוח להמשיך לעבוד בצורה הטובה ביותר".