שן כואבת, גב תפוס או זיהום? הצוותים האלה יטפלו בכם, גם בתוך עזה

כבר קרוב לחצי שנה שכוחות צה"ל נלחמים ברצועה, ואת תרומת מעטפת החילוץ והטיפול בחירום להצלת חיי פצועים ראינו לא אחת. אך תפקיד חשוב לא פחות של צוותי הרפואה, הוא סיוע גם למי שלא נמצא בסכנה מיידית, אלא סובל מווירוס בטן, נקע בקרסול או אפילו משן בינה שזקוקה לעקירה.

"במיוחד עכשיו, בלחימה בתנאי שטח מורכבים, במשימות משתנות ותחת עומס גבוה - לא היה לנו ספק שאנחנו נדרשים שם",  מעיד ראש תחום פיזיותרפיה בחיל הרפואה, רס"ן נתנאל.

לאחר שהבינו את הצורך, בצמרת הפיקוד השלימו את המהלך ורכשו ציוד ייעודי המתאים לטיפול בתנאי השטח. "הייתה מוטיבציה אדירה בקרב הפיזיותרפיסטים להיכנס ולסייע", הוא משתף, "כולם ראו את החשיבות, מלבד הטיפול החשוב בלוחמים שלנו, זה צורך מבצעי - חייל שהקרסול שלו לא יציב, עלול לנקוע אותו ולהכביד על הכוח בשדה הקרב".

משם הציעו פתרון בדמות טיפול מניעתי רחב: "אנחנו עושים בדיקה, שואלים שאלות, מנסים להבין מה מקור הכאב ומתכננים את ההליך. כמו שיש רופא שמטפל בצינון פשוט ומונע סיבוכים, אנחנו היינו אלו שמטפלים ומונעים פציעות קשות יותר".

התגובות של החיילים שפגש רס"ן נתנאל ברצועה עלו על כל ציפיותיו: "זה היה שילוב של תדהמה והתרגשות. היו לוחמים שחששו להודות שנפצעו או שכואב להם כי פחדו שנוציא אותם מהלחימה, אבל כשהם ראו שאנחנו מטפלים בחברים שלהם במקום, בעזרת אמצעים מותאמים, ומחזירים אותם כמו חדשים - הם השתכנעו והגיעו".

גם סגן מיראל, אחות רפואית בסיירת גולני, נתקלה באתגרים דומים. "בתחילת התמרון ישבתי בקדמית והייתי אחראית על הפן הלוגיסטי - הנגשת ציוד רפואי, טיפול בפערים טיפוליים וניהול פינוי מאושפזים", היא מסבירה, "מהר מאוד הבנתי שצריך אותי בתוך הרצועה, כדי לייעל את הטיפול ולראות את הלוחמים בעיניים".

כשהיא חברה לכוחות ברצועה, פנו אליה חיילים שסבלו ממחלות ויראליות ופציעות שהזדהמו. "צריך לזכור שלוחמים לא תמיד מבינים עד כמה הם זקוקים לטיפול", היא מדגישה, "הגיע אליי חייל שאמר שכואבת לו הברך כבר כמה ימים. הוא לא ייחס לזה יותר מדי חשיבות. ברגע שראיתי את הפצע, הבנתי שצריך לפנות אותו. בבית החולים אמרו שאם היו מגלים את הפציעה מאוחר יותר - זה עלול היה לסכן את החיים שלו".

לא כל המקרים שהגיעו אליה היו חמורים, אך הטיפול בהם הוא לא פחות חשוב. "מעבר לתועלת הבריאותית, רציתי שהלוחמים ידעו שיש מי שרואה אותם ודואג להם".

בדיוק עבור המטרה הזאת, בחיל הרפואה החליטו להכניס גם מרפאת שיניים ניידת לתוך רצועת עזה. המרפאות האלו נמצאות בשימוש הצבא כבר מספר שנים, אך נדרשו מספר התאמות לתנאים ולשהייה הממושכת בשטח אויב.

"לקחנו את המרפאה הניידת ויצרנו את אותו הקונספט בתוך מכולה, שהועמסה על גבי משאית והגיעה עד לחיילים בשדה הקרב", מחדד רס"ן ניקולאי, קצין רפואת השיניים של פיקוד הדרום, "זאת הפעם הראשונה שרופאי שיניים נכנסים לשטח לחימה".

המרפאות קיבלו את החיילים בכל שעות היממה, והעניקו טיפולי שגרה וחירום. "מבדיקות ועד עקירות בשטח, המרפאה הציעה כמעט כל טיפול שקיים", הוא מפרט, "הגיעו גם חיילים שנפגעו במלחמה בחלל הפה ברמות חומרה שונות, ודאגנו לטפל בהם".

עבור החיילים, מרפאת השיניים קיבלה משמעות נוספת: "אחרי לחימה בגשם ובבוץ הם נכנסים למקום ממוזג ונקי - זה נותן תחושה מסוימת של שגרה. העובדה שהגענו עד אליהם אפשרה להם להמשיך להילחם, בשבילם יש לזה ערך אדיר".

העבודה של הצוותים אולי שונה, אבל הם מסכימים על דבר אחד - חשיבות הפעילות שלהם בשטח. "הטיפול מחזיר ללוחמים את הביטחון ביכולות שלהם, ובסופו אנחנו שולחים אותם לפעילות המבצעית כשהם רעננים וממוקדים יותר במשימה", מצהיר רס"ן נתנאל.

"מבחינתי זו זכות לסייע ולתרום ללחימה", מסכם רס"ן ניקולאי, "אנחנו רק בורג קטן, אבל העשייה שלנו היא חלק מהמערכה הגדולה. אני מאחל לכל החיילים שיהיו בריאים ולא יצטרכו אותנו, אבל אם כן - אנחנו כאן".