שיעור מהן לפני הקרב - יכול לעשות הבדל של חיים ומוות

בין מוצבים, קדמיות ושטחי כינוס, כבר שבועות שמדריכות הרפואה של פיקוד הצפון 'קופצות' מכוח מתמרן אחד לאחר. בין אם מדובר בתרגול חפוז, דגשים של הרגע האחרון לפני חציית קו אויב, או בסימולציות המדמות תרחיש אמיתי משדה הקרב - הן יודעות שהשיעור שלהן יכול להיות ההבדל בין חיים למוות.

"לפני המלחמה, מתן טיפול רפואי בשטח היה בעיקר סיטואציה תיאורטית, והאתגר העיקרי שלנו היה להסביר ללוחמים ולחובשים את החשיבות מאחורי אימון מתן סיוע ראשוני", פותחת רב"ט דגן, מדריכת רפואה בפיקוד, "היום - הם רק מבקשים לדעת יותר ולהעמיק כמה שאפשר. זה דורש מאיתנו להיות בטוחות בכל מילה שיוצאת לנו מהפה, לתעדף את התכנים ולהעביר אותם בצורה תמציתית וברורה".

את מרבית הצוותים הרפואיים, כמו חובשים קרביים, פראמדיקים ורופאים, הן פוגשות לאחר שאלה צברו ניסיון רב במהלך התמרון ברצועת עזה, אך לדבריה, יש הבדלים מהותיים באופי הטיפול בתוואי הצפוני: "מזג האוויר והטופוגרפיה השונה של הקרקע חייבים להילקח בחשבון בעת מתן מענה רפואי, ויכולים להשפיע גם על סוג וחומרת הפציעות. כך למשל, תוואי השטח ההררי מקשה על פינוי פצועים, ובניגוד לעזה, שבה זמן הפינוי הממוצע עומד על כשעה ושש דקות, בלבנון המצב מאתגר וקשה הרבה יותר".

בשבועות שלפני הכניסה ללבנון עסקו המדריכות בעיקר בהכנה מקדימה, אך מאז הן הספיקו לאמן גם כוחות ששבו מהכפרים ומחורשות הארזים לרענון קצר: "הם מגיעים עם הרבה שאלות שעלו בשטח או מבקשים לדמות תרחישים שקרו לצוותים בחטיבות שנלחמות לצידם".

במסגרת השיעורים, המדריכות מדגישות ומנגישות עבור הלוחמים מגוון רחב של ידע רפואי. מידע בסיסי כמו החייאה וחוסם עורקים, דרך סכמת טיפול בפצוע ופרוטוקולים להכנסת נקז חזה, ועד איך לעצור דימום חמור בגוף בתנאי שטח.

בעת הסימולציות, המדריכות משתמשות בידע שלהן על מנת לדמות בצורה המציאותית ביותר פציעות מגוונות: "בקורס למדנו המון על פגיעות מסוגים שונים, על המנגנונים הפנימיים בגוף ועל האופן שבו הם פועלים. כשלוחם בוחר אופן טיפול מסוים, אנחנו מבינות מה ככל הנראה היה קורה באותם רגעים בגוף הפצוע ומשקפות לו את המצב". כך, בהתאם לדרך שהלוחמים בוחרים לפעול, מצבו של הפצוע המדומה ידרדר או ישתפר.

אל האימונים מגיעים לוחמים ברמת ניסיון וגילים שונים. "רוב החובשים במילואים לא עוסקים ברפואה באזרחות, ובניגוד לסדירים שמגיעים הישר מקורס החובשים ויכולים לדקלם את הסכמות מתוך שינה, חלק מהמילואימניקים צריכים לאט לאט לחזור לראש של מטפל", מחדדת רב"ט דגן את מקור ההבדלים, "גורם רפואי יצטרך הרבה פעמים לפעול נגד מה שהאינסטינקט האנושי אומר לו, רק ככה הוא יצליח להציל חיים".

בין אם זה להתגבר על הרצון לרוץ לחבר שנפצע לפני שהאיום הוסר, לא לעשות טיפולים שעלולים לדרדר את המצב רק עבור הצורך לא לעמוד מנגד, או לבצע את הסיבוב האחרון בחוסם העורקים גם כשהפצוע נאנק מכאב. זה מורכב, אבל המדריכות שם כדי לעשות את הסוויץ' הזה בדיוק. 

"הרבה פעמים אומרים לי 'מה את בכלל מבינה'", המדריכה ממשיכה ומשתפת, "אני מקפידה מצד אחד להיכנס לכל שיעור נטולת אגו ולזכור שהידע המקצועי שלי מסתכם בקורס של חצי שנה, ומצד שני להיות בטוחה בעצמי, להביא אסמכתאות ולדעת שהתו"ל הצבאי שלמדתי מבוסס על מחקרים ועל חוות דעתם של רופאים בעלי עשרות שנות ניסיון".

לדבריה, במהלך כל שיעור, היא מזכירה לכוחות המתאמנים שהיא אומנם נמצאת שם כדי לעזור להם ולענות על כל שאלה, אבל אל השטח - הם יוצאים לבדם: "אני יכולה לעמוד ולדבר במשך שעות, בסוף, ברגע שהאימון מסתיים, ההשפעה שלי נגמרת. מה שכל לוחם ייקח מהאימון ושיקול הדעת שיפעיל בשטח, תלוי אך ורק בו".

כדי להדגיש את השינוי שאימון כזה יכול לחולל, רב"ט דגן משחזרת סיפור שקרה לפני מספר שבועות בודדים. "אחת החברות שלי לצוות תרגלה עם לוחמי הקומנדו לפני הכניסה הראשונה ללבנון", היא מספרת בעיניים בורקות, "אחרי הקרבות הקשים שנקלעו אליהם בימים הראשונים לפעולה הקרקעית, אחד החובשים שסיפק מענה רפואי ראשוני באר"ן יצר איתה קשר, ואמר שבזמן הטיפול בשטח הוא נזכר בשיעור שהעבירה - ובעקבות כך הצליח להציל חיים. זה שווה כל קושי ואתגר".

לצד הצוותים הרפואיים, גם המדריכות צוברות ידע חדש בנושא כל הזמן: "מכל תרגול אני לומדת עוד ועוד. בין אם זה ממקרי בוחן שהלוחמים מביאים איתם או משאלות שמפתיעות אותי וגורמות לי להתייעץ עם המפקדים. אי אפשר לצפות שנדע הכול - אבל כן מצופה מאיתנו תמיד לברר ולעשות את המאמץ להנגיש את המידע. אנחנו נעזרות בסרטונים, בספרים ובתמונות כדי ללמד את הטכניקה והמתודיקה".

"יש בזה חוויה מתוקה-מרירה", היא מודה, "בראש של מטפל רפואי מתרוצצים תמיד התרחישים הנוראים מכל. אז כל הזמן אני חושבת על עוד דגש או תרגול שיכולתי להוסיף, עוד תמונה שיכולתי להראות. מהשיעור שלי הצוותים הלוחמים נכנסים לא פעם ישר לשדה הקרב. לכן, אני תמיד רוצה להרגיש שעשיתי כל מה שביכולתי כדי שהם יהיו הכי מוכנים שיש. זה מה שמשפר אותי".