איך הגיעו ה"תלפיונים" ללב חאן יונס?

בתום הכשרה אינטנסיבית של 3 שנים, עמדו אמש 56 הבוגרים והבוגרות החדשים של תוכנית 'תלפיות' על במת הטקסים בירושלים. חלקם יצאו רק כמה ימים קודם לכן מרצועת עזה, שם נלחמו וראו מקרוב איך הפיתוחים של היחידה שלהם מסייעים בפעילות העצימה - והחלו כבר לחשוב על הרעיון הבא לשדה הקרב. 

במהלך ההכשרה הם עברו טירונות קרבית, קורס קצינים ואפילו השלמת תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטה העברית - וכעת הם משובצים בתפקידים מרכזיים ביחידות המחקר והפיתוח. אך לצד האפשרויות הללו, ניתנה להם גם אחת נוספת - להמשיך לתפקיד קרבי מבצעי.

שניים מאלה שבחרו בדרך זו הם סגן א' וסגן ע'. "השירות הקרבי מאפשר לנו להבין את האתגרים שעומדים בפני כל לוחם, וההבנה הזאת רלוונטית לתפקידים הטכנולוגיים שנאייש בעתיד", מסביר סגן א', בוגר טרי של התוכנית ולוחם בהכשרה בסיירת צנחנים.

"הבנתי שאני רוצה להגיע ליחידה קרבית בשלב יחסית מוקדם", הוא מעיד, "העובדה שהתוכנית מעודדת שילוב של לוחמה וטכנולוגיה הייתה אחת הסיבות שגרמו לי לרצות להצטרף אליה מלכתחילה. זאת לא החלטה של רגע, תהליך ההצבות ארוך ומעמיק, אבל הוא מאפשר להבין מה מתאים לכל אחד, ולהיות בטוחים שאנחנו מגיעים למקום הנכון עבורנו".

במחזור הנוכחי נרשמו מספר שיאים. מספר הבוגרים והבוגרות היה הגבוה ביותר מתחילת התוכנית, כך גם אחוז הנשים. גם מספר היוצאים ליחידות הקרביות היה גבוה מאי פעם, אבל לא עבור כולם ההחלטה הזאת הייתה ברורה מההתחלה. 

אחוז הנשים הגבוה אי פעם

"כשרק הגענו פחות עניין אותי העולם המבצעי", מודה סגן ע', לוחם בהכשרה ביהל"ם ובוגר התוכנית, "בשנה השנייה או השלישית הבנתי שזה הכיוון שבו אני רוצה להתפתח, והמלחמה רק חיזקה אצלי את ההבנה שזו הייתה הבחירה הנכונה".

ובאמת, כשהמלחמה פרצה, הם היו בשיאה של ההכשרה ביחידות שאליהן הגיעו, ועם תחילת התמרון הקרקעי הצטרפו בעצמם ללחימה ברצועה. "הגעתי עם הצוות לחאן יונס, ביצענו פשיטות באזור, איתרנו אמל"ח והרחבנו את קו המגע", מצהיר סגן א' בחיוך, "למדתי מהתקופה הזאת המון. ברמה הטכנולוגית זו חוויה שאין לי מילים לתאר".

"כשאתה נמצא בלחימה ונתקל בקושי או אתגר, אתה רואה ישר את הבעיות והפערים שהטכנולוגיה יכולה לפתור", הוא מסביר, "יש לי כבר רעיונות לפיתוחים שאני רוצה לעבוד עליהם כשאחזור לתפקידים הטכנולוגיים עוד כמה שנים, ולא הייתי חושב שזה צורך שקיים בכלל אם לא הייתי נמצא בשטח ונלחם בעצמי. יצאתי מהקרב עם מסקנות ברורות על דרכים שבהן אפשר לייעל עוד יותר את השימוש באמל"ח ולחסוך במשאבים".

גם שיתוף הפעולה בין הכוחות השונים בשטח - חי"ר, הנדסה, זרוע האוויר ושריון, לא היה חדש עבורם, בעקבות הסיורים אליהם יצאו במהלך ההכשרה. "כל אחד מהמסיימים כאן נהג על טנק, ירה בתותח והתנסה במיומנויות לחימה שונות", מתגאה סגן א', "זה מאוד עזר לי בלחימה, גם ברמה הפרקטית וגם בתחושה האישית. יכולתי להבין את המשימות של הצוותים שנלחמים איתי כתף לצד זחל".

אבל בסוף, להתחיל מסלול לוחמה אחרי 3 שנים בצה"ל, זה לא דבר פשוט. "ברור שבהתחלה היה שוק", מבהיר סגן א', "לחזור לשלב אחר לגמרי בשירות הצבאי, לוותר על העצמאות שהייתה לנו ולעשות מה שמוגדר לנו. אבל בצוות אני מרגיש אחד מהחבר'ה, הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות ברגע שהגעתי".

"אז כן, קוראים לי לפעמים 'קצין' או 'צהוב', וכמעט מתעלפים כשאני מספר שחתמתי 6 שנים - אבל זה כל הכיף", הוא מוסיף, "למרות שיש לנו שירות שונה, אנחנו באמת חברים לכל דבר. אנחנו סומכים אחד על השני במאה אחוז".

"אני לא יודע איך יראה המסלול שלי בהמשך", משתף סגן ע', "חשוב לי להישאר פרק זמן מסוים כלוחם ביחידה ואחרי זה להשתלב בתפקיד של קצין ביחידה או לעבור לתפקיד טכנולוגי שיתחבר לעשייה המבצעית. נסיים מסלול, נשרת כלוחמים ביחידה ומשם נראה לאן ממשיכים. יש לי הרי עוד שש שנים", הוא צוחק, "זה מספיק זמן לכל התפקידים".