"הכטמ"ם באוויר, דממה בקרון, וכולם מתרכזים בתקיפה"

"זה תפקיד מטורף שאין לו הגדרה, אתה יכול לעשות הכול. והכול - משתנה ברגע", כך בוחר סגן ד', מפעיל כטמ"ם, לתאר את העשייה הרב-זירתית של טייסת 200 בחודשים האחרונים - בלבנון, באיו"ש וגם בעזה. 

בין כל אחת מהזירות, כפי שהוא מסביר, ישנם הבדלים מקצועיים, שמחייבים שיטות פעולה ייעודיות: "עזה מאופיינת בבניינים צפופים ואוכלוסייה אזרחית עם מחבלים שמסתווים בתוכה, וכמובן גם כוחותינו. בלבנון, לעומת זאת, שטחים פתוחים רבים והרריים מאוד. באיו"ש הסיפור אחר - לתקוף בשטחינו, כשקני הטרור נמצאים באזורים בהם יש גם בלתי מעורבים, כמו במחנות הפליטים ג'נין וטולכרם". 

כעת, כשמורכבות שלוש הזירות ניצבת לעינינו, עולה השאלה - איך מתמודדים עם הכול במקביל? "כדי לתקוף באופן הכי סטרילי שיש אנחנו מבצעים מספר פעולות. קודם כל, מזהים איום בתמונה או מקבלים הכוונה - מודיעינית או מהכוחות בשטח". 

"הקרון, ממנו אנחנו מפעילים את הכטמ"ם, נמצא בקשר הדוק עם מפקדי היחידות, כדי להבין את המיקום של הלוחמים שלנו, ולפי זה לבנות את מתאר התקיפה היעיל ביותר", מפרט סגן ד', "לאחר מכן, תמיד נוודא שהמידע שבידינו מדויק, באמצעות המצלמות". וכמה זמן התהליך לוקח? זה תלוי האם מתאר התקיפה מתוכנן מראש או שמדובר בזיהוי בזמן אמת.   

"ברגע ששומעים את קריאת '2-3 שגר' המפורסמת - החימוש באוויר, דממה שוררת בקרון, וכולם מתרכזים בתקיפה", מתאר מפעיל הכטמ"ם, "תמיד יש את האדרנלין הזה, התרגשות קטנה בלב, בייחוד כשיוצאים למבצע גדול. אין לנו ממש רגע הפסקה, אבל למרות זאת תחושת המשמעות וההבנה שאנחנו עושים משהו חשוב - עומדת לנו ממש מול העיניים".