מג"ד תקשוב באיו"ש

אחד האתגרים המורכבים ביותר בתפקיד הוא מיצוי היכולות שלנו בהתחשב בגודל והטופוגרפיה של הגזרה, שהיא הגדולה ביותר בארץ - מהגלבוע ועד מדבר יהודה. בכל רגע נתון, אנו צריכים להיות מפוזרים בצורה הנכונה ביותר כדי לענות על הצרכים המבצעיים ולהיות חלק מהתמונה הביטחונית: הן מבחינת הכיסוי והמענה התקשובי בישובים, הערים והחוות, והן מבחינת המעטפת ליחידות הרבות הפועלות תחת האוגדה (אוגדת איו"ש).

במהלך השנתיים וחצי האחרונות, פגשתי לא מעט שילובי כוחות מעניינים מאוד שהניבו תוצאות בשטח - בין אם בתפקיד הנוכחי ובין אם בתפקידי הקודם. בתפקיד הנוכחי, שילבנו כוחות לא פעם עם גדודים מתמרנים. הכנסנו כלים תקשוביים לעומק האזור בו פעלו כדי לתת להם גיבוי מלא, ולפעמים אפילו התקדמנו צעד נוסף פנימה עם כוחות מסוערבים. בתפקידי הקודם, כקשר"ח (קצין קשר חטיבתי), ידענו לשלב כוחות גם עם חה''א, אמ''ן ויחידות לוחמות מיוחדות.

כמפקד, אני תמיד חייב לדעת לשים בצד את הדרגה ולהיות בן אדם. לאחרונה, חלק לא קטן מהאנשים סביבי ותחת פיקודי חווים תקופה מוצפת ומורכבת שמלווה בקשיים לא מעטים. אני משתדל להיות שם עבורם, לעצור ולהקשיב באמת, לתת מקום לרגשות ולעיתים גם לשתף מניסיון אישי כשזה תורם. ברגעים האלה התפקיד לא רלוונטי, וכל מה שנשאר זה פשוט להיות בן אדם, חבר אמיתי ואוזן קשבת.

שאלת השאלות - אז לא מפצים. אי אפשר באמת לפצות על היעדרות ממסיבת יום המשפחה בגן של הילדה או היעדרות ממסיבת אותיות בכיתה של הילד, או אפילו סתם כשהם חולים ורוצים שנהיה שם כדי לחבק ולהתפנק איתם. מה כן אפשר? להתמקד בדברים הקטנים - להשתדל להניח את הטלפון בצד כשאנחנו איתם, לישון איתם בלילה באפטר פעם ב..., להכין להם אוכל טעים שהם אוהבים, להתקשר בבוקר ולהתקשר בערב ולראות מה שלומם. לפעמים גם בדברים החומריים.

בזמנו, כשהתאפשר, הם היו מגיעים לשבתות בבסיסים ואז תשומת הלב הייתה מעט יותר גדולה, אבל עם המורכבות של היום זה פחות מתאפשר. כנראה שה'פיצוי' יגיע בחופשה נורמלית בסוף תפקיד :)

עם אשתי. אני מתייעץ איתה על הכל, היא אשת הסוד שלי. זה מקל מאוד שהיא הייתה בעצמה אשת קבע בחיל, ומכירה את הכל מקצה לקצה. בנוסף אליה, אני מתייעץ עם שני מפקדים שלי שאני סומך עליהם ומכבד את הדעה שלהם מאוד.