20 שנה למבצע 'נוף פראי': מה השתנה ביחידת אגוז?

"אתם חוזרים הלילה ללבנון - יכול להיות ששכחנו משהו מאוד חשוב בשטח", בישר בשיחת טלפון קצרה אחד ממפקדי היחידה לאוהד הרנוי, אז לוחם סיירת אגוז. "התחלתי לעשות את הדרך חזרה לבסיס במטרה לאסוף את הציוד שרק עכשיו הורדתי אחרי הלילה המטורף שעברנו", הוא נזכר, "פתאום, קיבלתי שיחה נוספת שבה הודיעו לי: 'קבל ביטול - יש בידינו את האדם הנכון'".

מאותו הרגע היה ברור לכולם שהמבצע המוצלח שהתנהל למרגלות ההרים הסבוכים שבדרום לבנון עוד ייכנס לספרי מורשת הקרב של צה"ל, אולם רגע לפני שנספר את שאירע בלילה ההוא, אי שם ליד מוצב ריחן שברצועת הביטחון הצפונית, כדאי שנחזור טיפה לאחור.

אם היו שואלים את הרנוי רגע לפני שהתגייס אי שם באמצע שנות ה-90, האם הוא מאמין שייקח חלק במבצע כמו "נוף פראי" - הוא ודאי היה עונה שלא, וזאת מהסיבה הפשוטה שבעת גיוסו, הסיירת המפוארת שכיום כמעט כל  ישראלי מכיר - עוד לא הייתה קיימת.

 לוחם סיירת אגוז במהלך מארב בלבנון

ממקררים לחתולים

את דרכו הצבאית החל הרנוי ביחידת שמשון, יחידת מסתערבים מיוחדת שפעלה בגזרת העיר עזה. אולם, מיד עם תום ההכשרה, הודיעו לו ולחבריו כי היחידה עתידה להתפרק וכי הם צפויים להישלח ולהיטמע ביחידות אחרות.

בעוד לוחמים רבים עברו ליחידת המסתערבים המקבילה "דובדבן", מחלקתו של הרנוי נותרה מתוחה לגבי זהות היחידה בה הם צפויים לשרת. "אחרי כל האימונים שעברנו והיכולות המיוחדות שרכשנו, הייתה כמו תחושת דיכאון מאי הידיעה מה יעלה בגורלנו". לבסוף, התבשר לו ולחבריו, כי הם מיועדים להצטרף ליחידה מיוחדת חדשה ולא מוכרת, יחידה העונה לשם "אגוז".

באותם ימים, צה"ל ישב עמוק במוצבי קו הביטחון בשטח דרום לבנון, וכמעט מדי יום היו אירועים ביטחוניים שכללו ירי פצמ"רים מסיבי למוצבי צה"ל והיתקלויות עם מחבלי חיזבאללה ששהה במרחב. המצב הביטחוני בגזרה נטה להידרדרות תמידית, ולכן במקביל למסלול הכשרתו של הרנוי בשמשון, הוחלט על הקמת יחידה מיוחדת - 'סיירת אגוז', שתתמחה בלחימת 'גרילה' בגזרה הצפונית - ותכריע את המאבק העיקש נגד חיזבאללה לטובת ישראל. "מהר מאוד הבנו שמדובר בקלף השובר שוויון החדש של צה"ל נגד קני המחבלים בדרום לבנון", מסביר הרנוי.

 יחידת אגוז בראשית דרכה

"עד שהגענו לאגוז, כל ההכשרה שלנו התמקדה בגזרת עזה, ולא הכרנו בכלל את גזרת הצפון", מציין הרנוי ומוסיף: "הגענו כמכונות מלחמה, 'מקררים', וחשבנו שאף אחד לא יכול עלינו. אבל עם הגעתנו ליחידה החדשה, הבהירו לנו שבשביל להתאים את עצמנו לגזרת לבנון, עלינו לרדת במשקל ושיש לנו חודשיים להפוך ל'חתולים'".

"לוחמי אגוז", הוא מנמק, "צריכים להיות גמישים ומהירים, בעלי יכולת לנתר מעל סלעים ובורות, ללכת כפוף במשך שעות בתוך צמחייה גבוהה ולארוב לאויב בדממה מוחלטת מתוך סבך ולהכות בו בעוצמה. אנחנו צריכים להיות בלתי נראים מצד אחד, אבל קטלניים מצד שני. הסבירו לנו שזה מה שיפריד במהלך השירות שלנו בין החיים למוות".

"מבחינתנו, זה היה עוד יום רגיל בעבודה"

אחרי ארבעה חודשים מאתגרים, היחידה התחילה לפעול ולהביא תוצאות מרשימות. "היינו מבצעים משימות מיוחדות על בסיס יומי ונתקלים באויב פעמים רבות. היכולות שרכשנו הביאו לכך שכמעט כל מפגש הסתיים כשידינו על העליונה", מבהיר הרנוי, "אבל שום דבר לא הכין אותנו לתגובה שציפתה לנו במהלך 'נוף פראי'".  

בספטמבר 1997, שבוע ימים אחרי 'אסון השייטת' בו נהרגו 11 לוחמי שייטת 13, פלוגתו של הרנוי קיבלה את הפקודה לצאת למבצע 'נוף פראי'. "מדובר היה במבצע פשוט יחסית, התכוננו אליו אולי יום", משחזר הרנוי. "הרעיון היה לצאת בכוח של שלושה צוותים מכיוון מוצב ריחן לכיוון איזה וואדי, בו היו מחבלי חיזבאללה מרבים להתרוצץ. היינו צריכים להניח שם חמישה מטענים ולבצע מארב שאורכו שלושה ימים. מבחינתנו, זה היה עוד יום רגיל בעבודה", הוא מחדד.

הרנוי וחבריו במבצע נוף פראי. רגעים לפני ההתקלות

אך על אף השערת הלוחמים בנוגע לפשטות המבצע, אף אחד מהם לא יכל לנחש את ההתפתחויות הצפויות. במשך שלושת ימי המבצע לא התרחש שום אירוע חריג, וחברי צוות ארז, בהם הרנוי, אספו את המטענים והחלו בתנועה לנקודת הכינוס, שם יפגשו את יתר הצוותים וישובו לישראל.

"פתאום תוך כדי הליכה זיהינו אדם זר מולנו", משחזר הרנוי. "הוא פתח עלינו באש ואנחנו כמובן החזרנו בירי. הצלחנו לפגוע, אבל הוא היה מלא אדרנלין והחל לרוץ במהרה עד שנעלם". בעקבות הירי של צוות ארז לעבר החשוד, נורה בתגובה צרור כדורים לכיוון הרנוי, אשר למזלו חלף לו ממש מעל האוזן, והוא מנגד מהר להכריז - "הותקלנו משמאל!".

"חתירה למגע עם האויב - ערך עליון אצלנו"

"מיד זרקנו את הציוד והשתטחנו במקום", מתאר הרנוי. "התפרסנו בשטח לשלוש חוליות, כשארז בראש יורה לעבר המחבלים שבראש ההר. הוא הצליח לפגוע בהם, אבל כמו המחבל הראשון, הם נמלטו לכיוון הוואדי שנפרס בינינו לבין צוות ערן".

תוך כדי הקרב, החל ירי צלפים מכיוון גבעה שכונתה 404, אשר ניצבה במרחק 600 מטר מהכוחות. "אתה לא שומע את הירי, אלא רק רואה את האדמה מתנפצת סביבך", משחזר הרנוי. "זאת תחושה מאוד לא נעימה להיות בשטח פתוח מול אויב שאתה לא רואה, ולדעת שהוא יושב עם הכוונת שלו עליך". בעקבות אש הצלפים, הרנוי ביקש לשפר עמדות ולהגיע לצדו השני של ההר על מנת להתחמק מכוונות האויב.

יחידת אגוז בפעולה - מבצע בדרום לבנון

"לפתע זיהיתי עקבות דם, ומיד התחלתי לרוץ בעקבותיהם במטרה לחתור למגע עם האויב", הוא משתף. "חתירה למגע זה ערך עליון אצלנו באגוז, ולא הזיז לנו שיכול להיות שאנחנו צפויים לפגוש את המחבלים לקרב פנים מול פנים. לא היה בנו טיפת פחד ברגעים האלה. פעלנו פשוט כמו חיות טרף".

בשלב מסוים, הרנוי וחולייתו נדרשו לעצור מכיוון שנוצר חשש לדו"צ לאחר שנכנסו בטעות לקרחת יער שהוגדרה כשטח אש של צוות ערן. לאחר שנחלצו משם, הם הצליחו להגיע למאחז בו שהו המחבלים, וגילו כי מדובר בשלושה חברים ביחידה המובחרת, 'הסיירת', של ארגון חיזבאללה.

"יש לנו חוב, משהו מסתכל עלינו שם למעלה"

הלילה התחיל לרדת על הרי לבנון, וחוליתו של הרנוי מצאה עצמה מרותקת למדרון הקדמי של ההר עליו שהו. "נפתחה עלינו אש צלפים ומרגמות מכל עבר ובכמות מטורפת", הוא מספר וממהר להדגיש: "כבר נתקלנו במחבלים פעמים רבות בעבר, אבל בחיים לא נתקלנו בכזאת תגובה - הבנו שהאירוע הזה הוא חריג".

בשלב הזה הצמרמורות קוטעות את הרנוי לרגע וניתן לראות כיצד כל  הזיכרונות שהתחבאו במשך 20 שנים מהלילה ההוא שבות אליו. "אני זוכר הכל כאילו זה היה אתמול. מקור הירי המרכזי היה הכפר ערב א-סאלם הסמוך. בכל שנייה שמעת פיצוץ. אני זוכר את הרגע שאמרתי לחבר בחוליה שישב טיפה מרוחק ממני לצמצם אליי, ושנייה לאחר מכן נפלה שם מרגמה. היינו בטוחים שהאירוע החריג הזה הוא התחלתה של מלחמה".

תוך כדי שהרנוי וחבריו שהו על ההר מבלי יכולת לנוע בשל הירי המאסיבי שמכוון לעברם, צוות ערן ששהה בגבעה ממול, זיהה את המחבלים הנסוגים בוואדי, וחיסל אותם באמצעות מספר כדורים מדויקים.

"הבנו שהמחבלים נהרגו", ממשיך הרנוי ומספר כי הוא וחבריו הקפיצו באמצעות מכשירי הקשר סיוע מסוק קרב במטרה להשקיט את מקורות הירי. "בתוך 12 דקות המסוק כבר ריחף מעלינו. הוא שחרר טיל, ושמענו את השמיים רועדים. אחרי מספר שניות שמענו פיצוץ מטורף ואחריו - נותרה דממה".

אחרי שהמחבלים נהרגו והאש פסקה, עלה בקשר מפקד הסיירת דאז, תא"ל (דימוס) צ'יקו תמיר, והורה ללוחמים למצוא את הגופות ולהביא אותן עימם לנקודת הכינוס. "הוא הבין שהאש החריגה לא הייתה סתם. הוא הבין שיש משהו מיוחד בנוגע לזהות המחבלים שהרגנו", מציין הרנוי.

תא"ל (דימוס) צ'יקו תמיר, לצד הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גבי אשכנזי

על אף זאת, הרנוי מודה כי התגובה הראשונה שלו ושל חבריו להוראת המפקד הייתה הלם. "היינו נתקלים במחבלים פעמים רבות, אבל מעולם לא נדרשנו לקחת אותם איתנו".  אז לפתע, צ'יקו אמר את המשפט שהפך לסמל המבצע, משפט שהדהד ונצרב בכל אחד מלוחמי אגוז ששהו בשטח באותם רגעים: "יש לנו חוב, מישהו מסתכל עלינו שם למעלה".

"כולנו הבנו שהוא מתכוון לאיתמר אליה ז"ל, לוחם שייטת 13 שחלקי גופתו נחטפו על ידי חיזבאללה באסון שהתרחש שבוע לפני כן", מבהיר הרנוי. "ירדנו לוואדי, מצאנו שתי גופות מתוך השלוש, העלנו אותן על האלונקות ושבנו חזרה הביתה".

"רצה הגורל והיינו חלק מהתיקון ההיסטורי של אסון השייטת"

מספר ימים לאחר שיחת הטלפון בה בישרו ללוחמים כי אין צורך לשוב בחזרה ללבנון והמטרה בידינו, הרנוי סוף סוף נחשף לזהותו של אותו מחבל. "בדיעבד גיליתי שגופת המחבל שסחבתי על האלונקה באותו לילה הייתה לא אחרת מגופתו של האדי נסראללה, בנו של חסן נסראללה, המפקד העליון של ארגון חיזבאללה", הוא משתף.

האדי נסראללה במדי חיזבאללה

חצי שנה לאחר מכן, ביוני 1998, פקודתו של צ'יקו לחייליו בלילה ההוא הוכיחה את עצמה. ישראל וחיזבאללה סיכמו על עסקת חילופי השבויים, ובמסגרתה גופתו של איתמר אליה ז"ל שבה הביתה בתמורה להחזרת גופתו של האדי נסראללה.

"ההשקעה שלנו והרמה המקצועית אליה הגענו בתקופת אגוז, היא זאת שהביאה את מבצע נוף פראי להיות אחד מהפעילויות המוצלחות בהיסטוריה של הסיירת", מדגיש הרנוי ומסכם: "כולנו שמחנו מזה שהצלחנו לגמור את הלילה הזה עם אפס נפגעים וכשידינו על העליונה. אבל מעבר לזה, רצה הגורל והיינו גם חלק מהתיקון ההיסטורי של אסון השייטת".

"אגוז של שנת 2017 מורכבת מהלוחמים והמפקדים הכי מיוחדים וטובים שפגשתי"

המבצע המוצלח היווה פתח למבצעים רבים נוספים שביצעה אגוז בגזרת לבנון, כשתפקוד הלוחמים והמפקדים בלילה ההוא הפכו את 'נוף פראי' לפרק חשוב במורשת העשירה של היחידה המובחרת. "אני על המבצע שמעתי לראשונה כבר כצוער בקורס קצינים", מצהיר רס"ן א', סגן מפקד היחידה כיום, ומוכיח כי מעמדו של המבצע  עדיין רם וחזק גם אחריי 20 שנה.

לדבריו, העובדה שצה"ל דאג לשמר לאורך השנים את מורשת הקרב של אגוז, היא זאת שהובילה לכך שלוחמי העבר וה'אגוזניקים' המודרניים (שרובם בכלל נולדו אחרי שנת קיום המבצע המבצע) חולקים קווי דמיון רבים. "אני חושב שהעוצמה האמיתית של אגוז בשנות ה-90 היא ייחודיות הלוחמים שבה, ואני יכול לומר בביטחון, שגם אגוז של שנת 2017 מורכבת מהלוחמים ומהמפקדים הכי מיוחדים וטובים שפגשתי", הוא מעיד.

"כשאני מסתכל על לוחמי ומפקדי היחידה היום", מספר רס"ן א', "אני רואה את אותה יצירתיות והבנה מבצעית רחבה שהשתמרה לאורך שני עשורים של פעילות שוטפת. הלוחמים שלנו הם עדיין הקשוחים ביותר, המדויקים ביותר והמקצוענים ביותר, ואני סמוך ובטוח שגם היום הם ידעו לקבל את אותן מסקנות בעת אירוע מבצעי ולבצע החלטות ופעולות שוברות שוויון, בדיוק כמו ההחלטה שקיבל צ'יקו במבצע נוף פראי".

מיחידה צפונית - ליחידת קומנדו מהמובילות בצבא

אולם לצד קווי הדמיון שנמתחים בין לוחמי העבר לדור הצעיר שמשרת בה כיום, גם התרחשו לא מעט שינויים באגוז. בשנים האחרונות פועלת היחידה תכופות ביהודה ושומרון ובגזרת רצועת עזה, דבר שהפך אותה רשמית ליחידת קומנדו כלל גזרתית. הגדרה זאת אף התחדדה עוד יותר עם הקמת חטיבת הקומנדו בסוף 2015 והטמעת אגוז בה, אחרי שנים בהן היחידה ישבה תחת חטיבת גולני הצפונית.

"המעבר לקומנדו העצים את היכולות שלנו להתמודד בקטלניות מול כל איום שיקום נגדנו, בכל גזרה שנידרש", מבהיר רס"ן א'. "במרוץ השנים, הפכנו מיחידה די קטנה בעלת ייעוד והתמחות משמעותית אחת, ליחידת קומנדו מהמובילות בצה"ל. באמצעות סד"כ הלוחמים העוצמתי, אמצעי הלחימה המיוחדים, הכשירויות המבצעיות הייעודיות לכלל גזרות הלחימה, ובנוסף המעטפת המבצעית שמספקת החטיבה החדשה - אין אתגר היום שיחידת אגוז לא תמצא לו מענה".

"צריך להבין", מדגיש סגן מפקד אגוז, "גם היום הלוחמים שלנו יודעים לעשות מארבים ולחימת גרילה ברמה שלא נופלת מהלוחמים של אז, אבל אנחנו דואגים ולהרחיב כל הזמן את קשת היכולות שלנו כדי להיות כוח משמעותי גם לגזרות נוספות", הוא מדגיש.

"היום לדוגמה, אני לא מתעסק ב'חתוליות' של הלוחמים שלי, אלא אני מתעסק באיכות הלוחמה והתוצאה הסופית שהם מביאים בשטח", הוא מדגיש. "חשוב לי שלוחם באגוז ידע לפגוע באויב מכל טווח, להילחם באגרסיביות בכל מתאר בו יידרש לפעול, יחשוב מחוץ לקופסה במטרה למצוא פתרונות בזמן אמת, כשהעיקר הוא בסוף להכניע את האויב בצורה המהירה והטובה ביותר".

"אני לא מקדש את האמצעי, אלא מקדש את המטרה", הוא מחדד. "אם הלוחם שלי ידע לתת את התוצאה הטובה ביותר גם בלי להיות 'חתול' - מקובל עליי. האם היכולות שעמדו בבסיס היחידה בעבר חיוניים גם היום? יכול להיות, אבל לא בשביל זה הלוחמים האלה כאן. המטרה שלנו היא להגן על כלל אזרחי מדינת ישראל, בכל גזרה, בכל דרך ובכל צורה שנידרש. זאת היא שבועתנו".

"היכן שיהיה הכי קשה להילחם - שם אנחנו צריכים להיות"

אך על אף הכשירויות הרבות שקיימות ביחידה כיום, ולמרות שאגוז כבר ממזמן לא פועלת רק במתאר הצפוני, הלוחמים לא שכחו היכן נמצא הבית. "אנחנו תמיד עם עין ואוזן לכיוון צפון", דורש סגן מפקד היחידה. "אף אחת מהכשירויות שרכשנו בשנים האחרונות לא באה על חשבון הידע האדיר והניסיון שרכשנו במשך 20 שנה בגזרת הצפון. הדעה שלי היא חד משמעית - יחידת אגוז, על כלל השינויים בה, היא עדיין המובילה בנוגע ללחימת גרילה, ועליה יש לסמוך שתדע לתת את המענה המוחץ ביותר מול איומי הזירה הצפונית בעתיד".

עוד הוא מוסיף, כי אותה עוצמה אדירה עליה הוא מדבר, הייתה יכולה לבוא גם לידי ביטוי במבצע נוף פראי, אם היה מתקיים היום. "אני לא רוצה להגיד שהאירוע היה מסתיים עם יותר מחבלים הרוגים, אבל במבחן התוצאה הסופית - אני מאמין שהמפקדים והאנשים שנמצאים פה היום, היו מבינים שמדובר באירוע חריג, והיו יודעים לגזור מכך את המסקנות הנכונות לגבי דפוס הפעולה ולהביא לתוצאות הרצויות".

"מדי בוקר אנחנו קמים ומתכוננים לקראת מטרה אחת - להכריע את המלחמה הבאה", הוא מבהיר בביטחון ומוסיף: "בסוף איפה שיבקשו מאיתנו להתמקם ולפעול, שם נהיה, אבל אם תשאל אותי איפה הכי נכון שנהיה? התשובה ברורה - במקום הקשה ביותר", הוא גורס. "היכן שיהיה הכי קשה, מורכב ומסוכן - שם אנחנו צריכים להיות ושם ניתן את התוצאות שיכריעו את הכף לטובתנו. זאת המטרה לשמה הקימו את היחידה, וזאת המטרה שלנו גם היום".

"בסוף", הוא מסכם, "אני בטוח שלוחמי הסיירת מוכנים למתן מענה לכל איום שיקום, ובאמצעות העוצמה, היצירתיות והאיכות הנדרשת מלוחמי היחידה - הם ימשיכו להבטיח את ביטחון אזרחי המדינה גם בדורות הבאים".