"אנו מטפסים בחושך כדי להגיע לאופק ואיתמר, שהפיצו אור שלא ייעלם"

האוהלים קופלו ונכנסו לאריזות בחסות אור הפנסים והירח, אש המדורות דעכה ושקי השינה גולגלו והוחזרו למשאית הציוד הגדולה. למרות שחודשי החורף במדבר יהודה עלולים להיות מקפיאים, במיוחד בלילות - הפעם יש תחושה שכמו הכוכבים, גם מזג האוויר הסתדר.

כנראה שטיפוס על הר מצדה בבגדים אזרחיים הפתיע גם את לוחמי יחידת "אגוז", שהתרגלו לעליות תלולות עם משקל רב ופק"לים כבדים על הכתפיים. את תיק הגב והווסט החליפו הלוחמים בשיח סביב למדורה. הקולות לוחשים שבקעו מבעד לאוהלים סיפקו הצצה נדירה לתחושות שלהם בזמן האחרון - מאז תקרית הירי ביחידת הקומנדו המובחרת.

כמעט חודשיים חלפו מאז שנהרגו שני מפקדי הפלוגות, רס"ן אופק אהרון ז"ל, ורס"ן איתמר אלחרר ז"ל. ביחידה, שחזרה מאז לפעילות מבצעית מלאה לצד ההתמודדות עם השכול, בחרו להתמודד עם האובדן הגדול שחוו בדרך ייחודית. "לוקח זמן להבין את הממדים של האירוע", משתף לוחם ביחידה, "שני מפקדים כאלה נערצים, זו סיטואציה בלתי נתפסת".

"מצד אחד אנחנו מתמודדים עם אירוע מאוד קשה וצריך לעבד אותו בתוך הקבוצות ואצל כל החיילים", אחד מהקצינים ביחידה מנסה להסביר, "אבל באותה נשימה אנחנו גם יחידה מבצעית". ואכן היחידה ממשיכה לתכנן ולבצע פעילויות מבצעיות.

מאות החיילים החלו לטפס בזריזות במעלה שביל הנחש. ניכר עד כמה הם נחושים ומצפים כבר להגיע לפסגה. החושך החלקי שאופף את העלייה, מספיק בדיוק כדי לראות את מבטם של המטפסים - שמרצין עם השיח על הנושא.

"אני חושב שהוא היה מצליח לבעוט אותי קדימה, אז מה אם העלייה חדה?", משתף אחד מפקודיו של אופק ז"ל, "הוא לא ראה בעיניים. מבט אחד - והיית מבין בדיוק מה הוא מצפה ממך".

אחרים עוד מספרים אחד לשני על הרגעים הקטנים שלהם עם איתמר ואופק, שמטפסים איתם גם את העלייה הזו: "אם אופק היה איתנו בכל האירוע הזה, הוא היה אומר מיד: 'אין אופציה אחרת, אנחנו מגיעים ראשונים למצדה'".

בדיוק ברגע שסיימו את המדרגות האחרונות לפסגה - קרני שמש ראשונות מאירות את פני הלוחמים. "היחידה הזו תמיד הייתה טובה בטיימינג", משרבב אחד מהם, ובשקט כמעט מופתי הוא מצטרף לחצי המעגל הגדול שנוצר על פסגת ראש ההר.

מן העבר השני, מצטרפות משפחות אהרון ואלחרר, כדי להיפגש עם כלל הפקודים והמפקדים של בניהם המנוחים, ושומעים מהם בשקיקה כל פרט או זיכרון משותף.

מול הנוף עוצר הנשימה של ים המלח הן תופסות את מקומן בין הלוחמים. חיבוק קטן, לחיצות ידיים מהססות וטפיחה על השכם. מפקד היחידה, סא"ל א', נעמד מול המעגל ובנאום קצר קושר את המאורע יחד: "האובדן של אופק ואיתמר הותיר חושך עצום. אנחנו נדרשים לטפס בחושך כדי להגיע אליהם, הם הפיצו אור והוא לא ייעלם".

״ראיתי באיתמר המון דברים רק אחרי שזה קרה״ מספר לוחם מהיחידה ״ביום-יום אתה לא מבין כמה באמת הבן אדם נותן בשבילך״.

משפחות לצד לוחמים, במעגלים סביב גזיות וחטיפים, החלו לדבר על האנשים שהיו ואינם. על הלילה האחרון של סגן י' עם איתמר, על השיחה האחרונה של סמל מ' עם אופק, על הרגע שלא ישכחו ועל החיים אחריהם.

יחד הם מחו דמעה, הקשיבו בכמיהה ואף צחקו מפעם לפעם. בסיום, נפרדו זמנית מהמעגלים בחיבוק גדול, עם הבטחה לשמור על מורשתם של איתמר ואופק ז"ל - כבודדים וכיחידה.