ביקרנו במקום שהופך את לוחמי יהל"ם לכוכבי סרט אקשן
בחדר קטן בבסיס במרכז הארץ, מתנהל הצוות שעובד על הפיתוחים הכי חדשניים ביהל"ם. אז מה הקשר לפיסול, מחשבים ואלקטרוניקה? ואיך רעיון שעולה באוויר הופך לאמל"ח שישתמשו בו בשדה הקרב?
תארו לכם סצנה מסרט של ג'יימס בונד, בה טובי המוחות מפתחים במרץ מכשירים חדשניים - ביניהם עט שברגע הופך לנשק קטלני, מטרייה שנפתחת למצנח ומסטיק בטעם אבטיח שבעצם משמש גם כמכשיר ציתות. הפיתוחים האלה ועוד רבים אחרים, יוצרו במיוחד עבור לוחמי צה"ל - באמל"חיה של יהל"ם.
מטרת האמל"חיה היא לקדם בצורה המיטבית את ביצועי הלוחמים ולהתאים בינם ובין הציוד שלהם למען ייעול העבודה, בהתאם לאופי הלחימה בשטח. לצורך העניין, ללוחם שחייב לסחוב על גופו שכפ"ץ גדול וכבד, תותאם חגורה קטנה שמתכתבת עם התנאים שהכוחות נלחמים בהם.
ביהל"ם קיים כבר שנים מכון טכנולוגי, כדי לחקור אמל"ח ולהבין אותו בצורה מדויקת. זו הייתה מהות המקום אז, אך ב-2007 חל שינוי ותפקיד חדש התווסף לפעילות.
"עשינו את זה כדי לתת פתרון טכנולוגי לאתגרי הלוחמים, על בסיס יכולות המלאכה שהיו קיימים אז - הנדסה, מכניקה, תלת מימד, פלסטיקה וטקסטיל", מספר רס"ן ר', מפקד המכון.
חלק נכבד מהמהות של יהל״ם הוא לחימה בתת קרקע: "כאשר יש פצועים בפעילות מסוימת מעל הקרקע, הפרמדיק יכול לפרוש בקלות את הציוד ולתת מענה לחייל הפגוע. אבל מה קורה כשאירוע מתרחש בתת-קרקע? זו כבר חשיבה משותפת של צוות המתפרה".
בדוגמה המדוברת, משתף אותי רס"ן ר' בפיתוח חדשני לפק"ל החובש - אמצעי שמונח על וסט ומאפשר חיבור דפיברילטור באופן מהיר וקל לנשיאה, כך שבכל מקום יוכלו הפרמדיקים להיעזר בו ולהפוך את מלאכת הצלת החיים למדויקת ופשוטה הרבה יותר.
אם המגמה שלכם בתיכון הייתה תפירה, עיצוב גרפי או רובוטיקה, יכול להיות שיאתרו אתכם למתפרה. רוב החיילים כאן הם בעלי רקע קודם בתחום, והשכלה תיכונית במקצוע. כדי להגיע לתפקיד המיוחד הזה הם מתמיינים כמש"קי אמל"ח ועוברים הכשרה נוספת של שלושה חודשים.
מא' עד ת'(פור)
אז איך הדברים עובדים? את פתרונות הזיווד מייצרים בהתאם ללקוח מהיחידה. הוא פונה לצוות עם האתגר ומרגע קבלת הבקשה לעבודה, קבוצת התכנון מתחילה לעבוד. בכל פרויקט ישנו לו"ז מלא, ובו בכל יום ושעה מתואר כיצד משפרים אותו.
רב"ט ה', מש"קית אמל"ח במכון, מפרטת לי על תהליך החשיבה שמאפיין את האמל"חיה הזו ביהל"ם: "זה מתחיל בהאקתון, סיעור מוחות שלנו בין נציגי הפלגות השונות. כשעבדנו על ה-TIKTAK, לדוגמה, השאלה שהעלנו היא איך לצמצם את המשקל שצריך לוחם לשאת על גופו. לאחר חשיבה משותפת, עלה הרעיון ליצור תיק שמפוצל באמצעות שני קליפסים את התיק לשניים - כך שיוכל להוריד חלק ממנו ולהישאר רק עם הציוד ההכרחי".
אחרי שיש רעיון - השלב הבא הוא לפתח אותו. האב-טיפוס הראשוני נשלח ללקוח כדי שינסה אותו עם חייליו ויחזור לצוות עם רשמים והערות. אם הוא התאים לדרישות, ממשיכים במתפרה לשדרג אותו ולבסוף לבנות ממנו כמות שתספיק לכל הלוחמים.
"אם התוצר נשלל או לא תאם את סביבת הלוחמה ופעולתם, הצוות מתחיל שוב מחדש", מצהיר רס"ן ר', "אנחנו נייצר מהתחלה פיתוחים ונעבוד על זה עד שזה יהיה הכי טוב".
לאחר מסירת התוצר המוגמר, הצוות כותב תיק מוצר, כדי שבפעם הבאה שייתקלו בקושי דומה, אפשר יהיה לחפש במסמכים הקודמים ו"לשלוף את המתכון".
"העבודה באמל"חיה מתמקדת באיכות שבה משימה יכולה להתבצע", אומרת רב"ט ה', "אך מעבר לכך יש גם דגש על נוחות הלוחם. ב-TIKTAK הלוחמים שמו דגש בעיקר על קומפקטיות בדרישת המוצר שלהם, אבל אנחנו גם חתרנו לזה שיהיה להם כמה שיותר נוח ומרופד לגב".
"זה כיף לראות איך אפשר להחיות חזון לאמל"ח מסוים שמגיע מצורך", היא אומרת בחיוך, "אני יודעת שאנחנו אלה שיכולים להפוך אותו לאמיתי".