"אני קמה כל בוקר בשביל לתת את כל כולי ליחידה שלי"

לא הרבה אנחנו יודעים על פועלה של מגלן, מלבד תכלול של לא מעט משימות משמעותיות ומסוכנות בצפון, בדרום ובאיו"ש - לפעמים גם בו זמנית. על הניהול של כל אלו אחראי, מי אם לא, קצין האג"ם, שתפקידו לתעדף משימות, לדאוג לכל צרכי החיילים ולהוריד פקודות ומשימות למפקדי ולוחמי היחידה. קצין האג"ם הזה, בעשרת החודשים האחרונים הוא למעשה קצינה, סגן ל' - האישה הראשונה בתפקיד אי פעם.

סגן ל', בת 22 ממרכז הארץ, מגיעה ממשפחה צבאית וציונית מאוד, שהשפיעה משמעותית על דרכה הצבאית: "אבא שלי היה מפקד גדס"ר נח"ל, בעלה של אמי היה בכיר באגף המודיעין,  אחיה של סבתא שלי, סגן איתן מרקל ז״ל, קצין בחטיבת הצנחנים, נפל בחירוף נפש כשקפץ על רימון והגן בגופו על פקודיו, וסבא וסבתא רבא שלי הם שורדי שואה", היא אומרת בשטף, "בגלל הערכים שעליהם גדלתי, רציתי לעשות שירות משמעותי שייתן לי את הסיפוק המדהים הזה".

היא התגייסה בינואר 2018 לקורס מדריכות חי"ר, סיימה אותו בהצטיינות והפכה למש"קית מרגמות. "זכיתי להדריך את כל גדודי החי"ר במשך חודש וחצי כל פעם", היא מתארת, "התפקיד הזה בנה לי את הביטחון העצמי ונתן לי כלים מקצועיים להמשך הדרך".

אחרי שמונה חודשים בתפקיד הציעו לה לצאת לקצונה: "אמרתי 'לא תודה' ויצאתי מהדלת. התאהבתי בתפקיד המדריכה ולא רציתי לוותר עליו". אבל ראש הענף של סגן ל' התעקש וזימן אותה לשיחה. וכך, מריאיון אחד למשנהו, היא מצאה את עצמה עוברת פתאום את השלב האחרון לפני היציאה לבה"ד 1.

רק כשאז, היא נכנסה לניתוח עקב בעיה בריאותית ואיבדה את התקן שלה בבה״ד. "המפק"צית המדהימה שלי מההכנה נלחמה עליי והשיגה לי הקצאה לקורס הבא ללא מיונים חוזרים", היא מתרגשת, "המון אנשים ומפקדים מדהימים עשו הרבה כדי שאהיה קצינה".

ושוב, גם את קורס הקצינים ואת ההשלמה החילית היא סייnה כמצטיינת, ונשלחה לתפקיד ביחידת מגלן. "הייתי אחראית על המסלולים וההכשרות של הלוחמים, התחלתי ליזום איפה שחסר ולקחת אחריות נוספת", נזכרת סגן ל', "בזכות היוזמות והתמיכה המלאה שקיבלתי ממפקד היחידה דאז - אל"ם רועי צוויג, הצלחתי להגיע להישגים בתחום ההדרכה ביחידה״.

ושוב, משבר ותפנית בעלילה - לאחר עשרה חודשים בלבד בתפקיד, נודע לה שבגלל פתיחת בית הספר לקומנדו אין יותר תקן לקצינות הדרכה ביחידה: "הרגשתי שחרב עליי עולמי. לא ידעתי לאן אני אמשיך משם ואיפה אמצא סיפוק כזה".

ופעם נוספת, איך לא, הדברים הסתדרו, ושבוע אחד לפני סיום התפקיד היא קיבלה הצעה מפתיעה מאל"ם צוויג - שביקש ממנה להמשיך כקצינת האג"ם של יחידת מגלן, בעקבות הוותק והידע שצברה עד כה על היחידה.

"לקחו לי כמה ימים טובים לעכל את ההצעה הזאת, שהיא מעבר לכל חלום", היא משתפת, "יום השיבוץ היה היום הכי מאושר בחיים שלי. נכנסתי לתפקיד שצריך לנהל ממנו את היחידה כולה ולקבוע את הרוח - ואלו נעליים גדולות מאוד". 

היא בסך הכול בת 22, אבל כבר מרגישה כמו האמא של היחידה: "קשה שלא להתחבר ככה לכוחות כשאת היא זו שקובעת את סדר היום שלהם. בכל שבוע נתון אנחנו יכולים להיות בכל מקום. התפקיד שלי הוא לתעדף את המשימות, לסנכרן בין הכוחות, להתניע כל פעילות או אימון שהיחידה מבצעת, ולעטוף אותם מקצה לקצה", היא מפרטת, "זו זכות עבורי לנהל את כל המורכבות הזאת כקצינת אג"ם, אישה, שהיא כמובן לא לוחם".

אפשר לתהות איך מצליחה סגן ל' למלא את תפקידה האופרטיבי למרות שאין לה רקע קרבי. "בדרך כלל, כשיש מצב חירום, קצין האג"ם שם על עצמו וסט, מצטרף לחפ"ק המפקד וממשיך איתו לזירת האירוע", מציינת סגן ל', "האתגר המרכזי שלי היה למצוא את הרלוונטיות שלי באותם אירועים מבצעיים, גם כשאני לא לוחמת. בסוף הפתרון הוא שקצין לוחם אחר ייכנס במקומי לשטח, שיעביר אליי את כל הפרטים לחמ״ל". 

מקרה כזה, קרה לה ממש לפני חודשים אחדים, כשהגזרה הצפונית החלה להתחמם והיחידה הוקפצה ללא התראה. "זה היה בצהרי יום רביעי, והייתי בדיוק בעיצומו של תכנון השבוע הבא, כשקיבלתי טלפון ממפקדיי שעולים עכשיו לצפון", היא משחזרת, "באותו הרגע התבקשתי להישאר במשרד ולתכנן את השבוע הבא - כדי שיהיה למה לקום בבוקר למחרת".

היא מתארת את הרגע כדיסוננס קיצוני: "היחידה שלי נמצאת בהפעלה בצפון ואני יושבת במשרד מול גרפים וטלפונים? אין מצב. הם צריכים אותי איתם". בלי אף היסוס, הרימה סגן ל' טלפון למפקד היחידה, סא״ל ר׳, שאישר לה להצטרף באופן מיידי. 

תוך כמה דקות, עם תיק גדול על הגב, התייצבה קצינת האג"ם, וחזרה רק שלושה חודשים לאחר מכן. "יכולתי בכיף להישאר במשבצת של הקצינה שיושבת במשרד מול המחשב, אבל לא רציתי", היא קובעת, "במהלך כל התקופה הזאת חזרתי הביתה פעמים מעטות ונתתי את הלב שלי ללוחמים. האירוע הזה היווה נקודת תפנית בשבילי, וגרם לי להבין שאני ורק אני אחראית לתדמית שלי מול היחידה".

מעבר לאתגר המבצעי איתו התמודדה סגן ל' בשהייה בצפון, היא נתקלה באתגר נוסף, ושונה מעט. "היו גם הרמות גבה לגבי אופי התפקיד שלי ביחידה", היא מגלה, "אבל זה לא הרתיע אותי. היחידה ומפקד היחידה, סא״ל ר׳, תמכו בי מאוד כבר מההתחלה. הפעם הוכחתי, בעיקר לעצמי, שאני לא נופלת מביקורת שלילית על היותי אישה בתפקיד ק׳ האג״ם". 

אומנם היא לא יכולה להיכנס לעומק שטח האויב בלבנון, אבל לדברי ל', יש לה יתרון עצום: "הרגישות, הירידה לפרטים והדייקנות שאישה מביאה איתה לכל תפקיד מבצעי, מניבים בעיניי רק דברים טובים ואפילו מייעלים את העבודה ביחידה", היא מציינת, "אני שמחה לראות שחטיבות נוספות מתחילות להבין את זה ומכניסות יותר נשים לתפקידי מפתח. זו תחושת סיפוק אדירה - כל בוקר אני קמה כדי לתת את כל כולי ליחידה שלי".

בתום שנה משמעותית ומעצימה בתפקיד, ושנתיים שלמות ביחידה בכלל, סגן ל' עתידה לסיים את תפקידה בחודשיים הקרובים, ויש לה מסר ברור לבנות שחולמות לקחת חלק ביחידות ובתפקידים שכאלה. "מי שמאמינה שהיא מסוגלת, קמה כל בוקר ומזכירה לעצמה להשקיע 150 אחוז - זו הבחורה שתצליח לנפץ תקרות זכוכית", היא מצהירה, "אין תחליף למקצועיות, אחריות ומוטיבציה בכל הקשור בהצלחה, אבל הסוד הוא להציב לעצמך מטרה ולעשות הכול כדי לכבוש אותה, ובעיקר להאמין בעצמך".  

"עד שהגעתי להיות קצינת האג"ם של היחידה, זה היה תפקיד גברי בלבד, אבל הצלחתי לשנות את זווית הראייה והוכחתי שאפשר גם אחרת", היא מסכמת, ״מרגש להיות האישה הראשונה בחטיבת הקומנדו שמבצעת את תפקיד קצינת האג״ם, לשבור סטיגמות ומוסכמויות, ובעיקר להוכיח שגם אישה יכולה לא פחות טוב מגבר".

"אני מבקשת", היא עוצרת רגע לפני סיום, "להודות למפקדים שלי על ההזדמנות ועל שנתנו לי את הקרקע לצמוח ביחידת מגלן, שהיא חלום בשבילי".