הילד שנגע במחשב רק בגיל 16 - הפך למפקד המעבדה האנליטית של צה"ל

במרחק הליכה מכובדת מהש.ג שבבסיס השלישות ברמת גן, ניצבת המעבדה האנליטית של אגף התקשוב - מעבדת AI מתקדמת שמסייעת לצה"ל בהתייעלות ובקבלת החלטות על בסיס טכנולוגיה.

מאחורי המפעל האדיר הזה, שהוציא לאור, לדוגמה, את הפרויקט החדשני "מערבל השיבוץ", עומד סא"ל יוני ווטה, ראש תחום דאטה ומפקד המעבדה שמשקיע את עצמו ב-200% בתפקיד ובאנשים - מזריחת החמה ועד שעות אחרי שקיעתה.

עכשיו, רגע לפני שתולה סא"ל ווטה את המדים ומשתחרר מצה"ל אחרי 20 שנים, חזרנו איתו אחורה, לנקודת ההתחלה, ושמענו ממנו איך הפך מילד שבכלל לא ידע מה זה ללמוד - למפקד על אחד התחומים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר בצה"ל.

"כילד, לא היה לי שום חיבור לטכנולוגיה - לא ידעתי מה זה בכלל", מספר סא"ל ווטה, "עליתי מאתיופיה בגיל תשע וחצי, ורק אז נחשפתי לראשונה לקונספט שנקרא 'ללמוד'. עד לאותה נקודה לא ידעתי קרוא וכתוב, שום דבר".

בארץ, למד סא"ל ווטה בפנימיית כפר הנוער הדתי "כפר חסידים" שבחיפה. "היה לי מדריך שחוץ מלהיות המדריך שלנו, הוא גם היה קצת כמו אבא שלנו, כי ההורים שלי לא ידעו מה אני עושה בגלל פערי תרבות אדירים", מסביר סא"ל ווטה, "הוא היה מחנך אמיתי, וככזה הוא גם ידע לזהות מה היכולות של כל אחד, ועזר לי להתכוונן על הכיוון שלי".

אחרי סיום התיכון, יצא סא"ל ווטה לעתודה האקדמית במדעי המחשב. עד לנקודה זו, עולם הטכנולוגיה היה זר לסא"ל ווטה, ושם למעשה נחשף אליו. "המפגש הראשון שלי עם הקופסה המדהימה שנקראת 'מחשב' היה בתואר. כי להגיד למחשב מה אתה חושב ולתרגם לו לשפה שהוא יבין היווה עבורי פער מחשבתי שמאוד איתגר אותי לעבור אותו ובאמת, התואר לא היה לי פשוט. בכלל", ממשיך סא"ל ווטה בחיוך, "מי שאומר לך שקל לו בתואר מדעי המחשב כנראה לא מספר לך את האמת".

במבט לאחור, מהרהר סא"ל ווטה, למרות שכל הסיכויים היו נגדו, הוא הצליח לסיים את הלימודים בממוצע מכובד. "אחרי התואר הגעתי לאגף התקשוב, והאתגרים רק המשיכו עבורי, כשההרגשה הכללית הייתה שזה אני עם עצמי, וכמה אנשים טובים באמצע הדרך. אני מרגיש שיותר מהתמיכה המקצועית, היינו צריכים את התמיכה הרגשית - כי על פערים טכניים אפשר להתגבר כשיש מאחוריך מישהו שאומר לך 'אתה מסוגל, אתה רק צריך שיסבירו לך איך'".

סא"ל ווטה עבר קורס תוכניתנים מזורז. "למרות שהוא ארך כחודשיים, זה היה אתגר נוסף שהושלך בכיווני - כל יום לומדים משש בבוקר עד אחת עשרה בלילה, וזו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית עבורי".

בסיום הקורס, שירת סא"ל ווטה שנה כמפתח, חצי שנה נוספת כמפתח תשתיות, ואז יצא לקורס קצינים, שאחריו חזר לצוות שלו - הפעם כמפקד.

"שמי באמהרית הוא 'ישמבל' - בצבא אתיופיה יש דרגה בכירה שנקראת כך, ואבא שלי תמיד צחק ואמר שהוא חזה שאהיה קצין ולכן קרא לי בשם הזה", משתף סא"ל ווטה בחיוך. משם, התקדם לתפקידי רמ"ד עד לתפקידו הנוכחי כראש תחום דאטה ואנליטיקה ומפקד המעבדה האנליטית.

"אם תשאלי את הוריי איך הייתי בתור רועה צאן, הם יגידו לך שהייתי הכי טוב. גדלתי, הגעתי לארץ וגם פה דרשתי מעצמי את הרמה הזאת, וכמפקד - גם מהחיילים ומהחיילות שלי".

באופן הפיקוד שלו, כך הוא מציין, מקפיד סא"ל ווטה להתאים את עצמו לכל אחד ואחת מהם, באופן אישי: "לכל אחד יש יכולות מסוימות, הבנה מסוימת, תהליכי למידה מסוימים, כל אחד חושב אחרת. אני משקיע מאוד בביקורת והתאמה לכל אחד מהאנשים שלי. כל אחד שמגיע אליי - ביום הראשון בתפקיד לא מבין מה מצפים ממנו. אם היה טוב או לא - את זה הוא ידע להגיד רק ביום שבו הוא גוזר חוגר".

כשאני מתעניינת לסיכום, איך ירגיש ברגע שהוא עצמו יגזור את החוגר בקרוב, הוא משתהה לרגע: "בכנות, אני מפחד מהרגע הזה. לאורך השירות שלי לא 'הורדתי את הרגל מהגז', ועכשיו החשש הגדול הוא שאני לא אוכל לתת את אותם 300 קמ"ש שדהרתי. אני בטוח שאסתכל אחורה עשר שניות אחרי, וארגיש שיכולתי לעשות הרבה דברים יותר טוב, אבל זה יוני הביקורתי. אני בטוח שאתגאה מאוד במה שעשיתי בחלקת האלוהים הקטנה שלי. והפידבק שלי - הם השותפים שלי לדרך, הפקודים שלי לאורך כל השירות שאומרים לי 'בזכותך יצאנו מקצועיים ובוגרים יותר'. אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי לפקד על המפעל המדהים הזה".