הצטרפנו לסוללת כיפת ברזל - בין התרעה ליירוט

ביום שגרתי באתר של כיפת ברזל בדרום הארץ, אפשר להרגיש את משב הרוח הנעים על הפנים וליהנות מנוף השדות הירוקים. בחירום, לעומת זאת, הכול משתנה - ומיד. השקט המרגיע מתחלף באזעקה מהדהדת, שיגורי מיירטים, פיצוצים באוויר, אדרנלין ותחושת סיפוק.

"לפני שהתגייסתי, בחיים לא שמעתי אזעקה, וביום רביעי האחרון, עם תחילת מבצע 'מגן וחץ', היה היירוט הראשון שהשתתפתי בו", מספרת רב"ט אביה, לוחמת הגנה אווירית בגדוד 947, "מבחינתי, זה אומר להיכנס למשבצת אחרת לגמרי - מלשמוע על יירוטים בחדשות מהבית, להגיע פתאום לחזית ולהגן על העורף בעזרת משגרי כיפת ברזל - זה מרגש לקחת בזה חלק, לדעת שאנחנו עושים משהו משמעותי ונותנים ביטחון לאזרחים".

"בימים האלה זה אפילו קצת מבאס לצאת הביתה אם יש יירוטים", היא משתפת בחצי צחוק, "כולם כאן רוצים לקחת חלק בהגנה על המדינה, על המשפחות ועל החברים בעוטף. מרגישים מאוד את ההערכה שיש להם אלינו".

לוחמי ולוחמות הגנ"א אחראים לא רק על תחזוקת ותפעול משגרי כיפת ברזל. מתפקידם לשמור על אתר התפעול בו הם מתרגלים באופן שוטף תרחישים מאתגרים שהם עלולים להיתקל בהם, למשל - ניסיון חדירת מחבלים, מוכנות לאירוע בו פורצת שריפה בעקבות יירוט וכוננות תמידית למצב חירום. "המיומנות הגדולה שלנו היא לדעת לעבור מאפס למאה תוך שניות בודדות", מספרת רב"ט אביה, "יש לנו כל הזמן אימונים שנועדו כדי שנתמקצע לאירועים כמו המבצע הזה".

"יירוט הוא חוויה שקשה להסביר", היא מעידה, "זה קורה ברגע - צליל אזעקה מפלח את השקט ומיד אחריו שריקת טיל מיירט שאנחנו משגרים, והמקום הופך לזירת אירוע מבצעי. זה עוצמתי אבל לא מפחיד, להפך - זה ממלא אותנו באדרנלין ומזכיר לנו שאנחנו עושים עבודה טובה ומשמעותית. אחרי הכול, אנחנו קו ההגנה הראשון על העוטף".