הלוחמים שהגיעו למקום ה-2 בתחרות הצילום העולמית

"זה סימן הזיהוי שלנו - תמיד עם נשק ביד אחת ומצלמה ביד השנייה", מסבירים לי המתעדים המבצעיים שרק חזרו מתחרות ה-COMCAM העולמית בניו יורק, בה זכו במקום השני. 

"בעבודה השוטפת שלנו, חוברים לכל כוח בכל גזרה, ודואגים לצלם תמונות וסרטונים מתרגילים, ממעצרים או מפעילויות מבצעיות", אומר סמל דניאל יסטריז'מסקי, מתעד בגזרת הצפון, "אנחנו אלה שמביאים את מה שקורה בשטח לציבור ולתקשורת - ובאמצעות הויזואליה מעבירים את הסיפור בצורה הכי מדויקת". 

אל התחרות אליה טסו ביום חמישי שעבר, הוזמנו עשרות צוותים מכל הכוחות בארה"ב - לוחמים בצבא, בחיל הנחתים, בחיל האוויר ואפילו בצי הימי. כבר תשע שנים שהתחרות מתקיימת, לזכר הילדה קלייטון, מתעדת אמריקאית שנהרגה, וזוהי השנה השלישית בה משתתפת משלחת צה"לית - שלושה לוחמים, לוחמת (היחידה בתחרות כולה) וקצין מתעדים שליווה אותם.

כדי להגיע הכי טובים שאפשר, הגיעה המשלחת הישראלית לוינגייט, שם התאמנו במשך שבוע שלם. "עבדנו יחד עם המדא"גיות על יכולות פיזיות וסיבולת לב ריאה, לקראת מה שאנחנו צפויים לעבור", מפרטת סמל לי הרשקוביץ, מתעדת בגזרת הצפון, "המקצים שונים בכל שנה ואי אפשר לדעת מה מחכה לנו, לכן התכוננו לכל התרחישים שיכולנו לחשוב עליהם".

סגן אייזיק בן נון, מפקד המתעדים בגזרת מרכז, שגם ליווה את המשלחת, היה בעברו מתעד צבאי בחיל הנחתים האמריקאי: "בנוסף להכנה הפיזית לקראת התחרות, היה לי חשוב להעביר להם כמה שיותר מידע על צבא ארה"ב - איך נראות הדרגות והתפקידים שם, מה המשמעות של תיעוד מבצעי וכיצד פונים אל הלוחמים והלוחמות. חלק חשוב היה גם עבודה על המנטליות - איך לבוא הכי מוכנים לנצח, בלי לוותר לעצמנו ובלי תירוצים".

"התעסקנו המון בפן הפיזי - בכל היכולות והאתגרים שנדרשים מלוחם בשטח בשילוב התיעוד כמובן",  מדגיש סמל יובל חן, מתעד בגזרת מרכז, "מצלמים תמונות וסרטונים בזמן מטווחים, ניווטים, מסעות, מסלולים טקטיים ומכשולים ובסוף מגישים את הכל ומקבלים על זה ניקוד".

"זה לא היה פשוט בכלל", הוא ממשיך, "קמים ב-3 בבוקר כל יום, מתחילים מסע בלי לדעת מה יהיה אורך המסלול, הולכים למטווחים בלי לדעת מה הולך לקרות. מה שחיזק אותנו זה שבכל המקצים אנחנו מחולקים לצמדים - אי אפשר לתת לשותף שלך להישאר מאחור, אנחנו בזה ביחד".

"אתה סוחב על עצמך ציוד צבאי ומצלמות", מתאר סמל יסטריז'מסקי, "צריך לעשות את הדברים במהירות וגם לדאוג לתוצרים ויזואליים ברמה גבוהה. יכולנו לבחור כמה ציוד להביא עלינו אם בכלל, וכאן נכנס השיקול המנטלי - האם לקחת עוד חצובה שתוסיף לי משקל כדי שהסרטון ייצא יותר טוב - או להקל על עצמי ולסכן את התוצאות של התחרות?".

אחרי ארבעה ימים של תחרות אינטנסיבית הגיע טקס הסיום. "ביומיים הראשונים לתחרות דורגנו במקום הרביעי, ולאחר מכן הפסיקו לפרסם את מצב הנקודות", מציין סמל חן, "קיווינו שנגיע למקום השלישי, אבל כשלא אמרו את השמות שלנו היינו בטוחים שזה כי אנחנו במקום הרביעי. כשהכריזו עלינו במקום השני הבנו שקפצנו בדירוג - וגם קפצנו משמחה". 

"לשמוע על הניצחון שלהם בתור מפקד היה מטורף, לא הפסקתי לחייך", משתף סגן בן נון, "בסוף אנחנו רק חמישה אנשים ובאנו לייצג את כל המדינה - לא רק את התפקיד או את צה"ל, וזה ממלא בגאווה".