"אני בלב עזה, ופתאום שומע מישהו קורא 'המנהל! המנהל!'"

"כמו שיש משפחות מילואים, יש תלמידי מילואים"

רס"ב (במיל') י', מחנך כיתה י"א ורכז פדגוגי בתיכון ביישוב בהרי ירושלים, הוקפץ בפרוץ המלחמה למילואים, ונאלץ להיפרד מהכיתה שהכיר רק חודש לפני. "התחלנו תהליך, ופתאום אני נעלם להם למילואים", הוא משתף, "המצב הציב קשיים לתלמידים, ואני, שאמור להיות שם עבורם - רחוק בצפון".

רס"ב (במיל') י'

הוא הקפיד לשלוח להם הודעות, במקביל לפגישות וירטואליות שקיים עם הצוות החינוכי. ולאחר כ-6 שבועות, שיצא לראשונה להתרעננות באמצע שבוע, כבר תכנן בדיוק מה הוא מתכוון לעשות: "נסעתי ישר לכיתה עם כל הציוד והנשק, והעברתי שיעור תנ"ך. היה לי חלום כזה - ללמד על מדים".

רס"ב (במיל') י'

"בשלב מסוים לכיתה שלי התקבעה התודעה שהמורה שלהם מגויס, הרגשתי את זה בשיח איתם. כמו שיש משפחות מילואים, יש תלמידי מילואים", משתף המחנך, "באחד הימים, אמא של תלמיד כתבה לי 'הם דואגים לך - תשלח להם תמונה'. גם אם הם לא אמרו לי את זה בעצמם, הבנתי שככה הם מרגישים".

בתקופת החגים של 2024, הוא התייצב לסבב מילואים נוסף בגזרת הצפון. "באותם ימים, ציינו בבית הספר שנה לאירועי ה-7 באוקטובר. הרגשתי שאני חייב לשקף לתלמידים שלי את תמונת המצב ולחזק אותם, שלחתי להם תמונה והוספתי - 'שנה אחרי, יש מי שנמצא כאן ומנסה לשנות את המציאות'". 

4 ימים אחרי, בליל מוצאי יום כיפור, הוא כבר לקח חלק בפעילות מבצעית מורכבת, והגדוד שלו נקלע למארב כבד של חיזבאללה: "חצינו את הגדר. מסביב חשוך ושקט, ופתאום חולפת שריקה - ישר הבנו שזה נ"ט. מתוך שמונה לוחמים שהיו סביבי, שישה נפצעו. זה היה אירוע מורכב שהפך לקרב לתוך הלילה". 

בהמשך, כשחזר לתיכון, ביקר אותו תלמידו לשעבר, הפעם כחייל. "זכרתי שהוא משרת בתותחנים והבנתי ממנו שהוא יושב בסוללה בצפון. שאלתי אותו 'מה עשית במוצאי יום כיפור?' הוא אמר לי 'אל תשאל, באותו ערב ירינו בלי הפסקה, היה גדוד מילואים שהותקל' - סיפרתי לו בחיוך שזה הגדוד שלי. זה רגע בלתי נתפס". 

ציור של רס"ב (במיל') י', שציירה נויה קשת, תלמידה שלו

ובין הסבבים והתמרונים, רס"ב (במיל') י', מצא את עצמו מתעמק במקצוע, גם בשדה הקרב. "אני זוכר שבלילה הראשון של המלחמה, ישבתי עם החבר'ה החדשים של הגדוד והרגשתי קצת כמו מורה בטיול שנתי", הוא מתאר, "חינוך? אולי לא כמו בכיתה, אבל עמוק לא פחות".

"לפגוש חניכה שנלחמת בלב הרצועה - זה לראות פירות מעשייה חינוכית"

באוגוסט 2023, רס"ן (במיל') נ' פתח את המחזור הראשון של המכינה הקדם צבאית בצפון אותה ניהל. לילות ארוכים של תכנונים והכנת מערכי שיעור קדמו לרגע המרגש. באוקטובר, חודש וחצי לתוך התהליך, כאשר החניכים בשבוע עבודה באילת, גל של שיחות הציף אותו - מצד אחד הורים מודאגים, ומהצד השני המג"ד וצוות המילואים. תוך שעה, הוא כבר היה על מדים בדרך דרומה. 

"כשפרצה המלחמה, ידעתי שזה לא יהיה נכון להחזיק את שני הכובעים במקביל", הוא מספר, "אתה לא יכול להיות מוקפץ, להילחם ולהמשיך להוביל את הפעילות החינוכית. רציתי שנשדר יציבות לנערים ונערות, אז ידעתי לסמוך על שאר הצוות של המכינה, ואני התמסרתי למשימה החדשה".

לאחר תרגולים בשטחי כינוס וקרבות מורכבים בעוטף, כמ"פ בחטיבה 16 (ירושלים), נכנס נ' לתמרון ולקח חלק בהשתלטות הראשונית על ציר נצרים. שם, נקרתה לפניו סיטואציה לא רגילה. קבוצת לוחמות מגדוד 'ברדלס' הגיעה לאזור שבו פיקד, וביניהן זיהה פנים מוכרות - חניכה מהמכינה שניהל.  

רס"ן (במיל') נ' והחניכה שלו

"זה היה רגע של גאווה. מבחינתי, רק לפני שנייה היא ישבה איתי כדי להתלבט אם להתגייס ללוחמה או לתפקיד אחר", הוא משחזר, "לפגוש אותה, בלב הרצועה, נתן לי את התחושה שגם ברגעי קצה, אפשר לראות פירות מעשייה חינוכית, והוכיח לי שמשהו מחזיק פה".

באחת מהיציאות הראשונות, הגיע לבקר את חניכיו, כשהם מתנדבים בבית חולים ומסייעים בעורף. "היה לי חשוב להיות שם, בשבילם, אבל גם בשבילי. אני חושב שהייתי צריך את זה - להיטען מהם בכוחות. זהו רגע קטן, אבל משמעותי", הוא משתף.

בין הסבבים, לקח נ' על עצמו את המשימה - להחזיר את המכינה לקיבוץ בצפון בו פעלה, שהיה תחת איום ביטחוני לאור קרבתו לגבול לבנון. "אי אפשר היה לא לקחת חלק במאמץ לחיזוק הקיבוץ, למען הקהילה שלנו. זה צעד שגם מילא את החניכים במשמעות".

המילואים, כך הוא משוכנע, סיפקו לו זווית נוספת בכל הנוגע לעשייה החינוכית: "המילה המרכזית שנשארתי איתה היא 'פרופורציות'. אתה מבין שהמהות של המכינה היא לא התוכן שאתה מלמד - אלא הקרקע שאתה בונה סביב. קלטתי כמה חשוב לאפשר לחניכים עצמאות במטרה לייצר עשייה חברתית, קל וחומר במציאות מורכבת".

"סיימתי סבב ועברתי לגור כ-4 חודשים עם מפונים, שהחניכים שלי מלווים אותם"

סגן (במיל') א', מכירה היטב את הגזרה הדרומית. בשירותה הסדיר, כקצינה בגדוד האיסוף 414, פיקדה על צוות לוחמות בגבול רצועת עזה. וב-8 באוקטובר, כשהבינה את תמונת המצב מהחיילות עליהן פיקדה לפני שהשתחררה, בבסיס אורים, החליטה שהיא נוסעת לעוטף - להילחם. 

באותה תקופה, כבר הספיקה להדריך מחזור במכינה קדם-צבאית, ובמקביל למדה לתואר ראשון בחינוך: "ביום ראשון, היינו אמורים לצאת לניווטים עם החניכים. ובמקום זה, אני עם הכוחות בקיבוצים, מסייעת בפינוי תושבים מבתיהם". 

הקצינה נחשפה למראות קשים, אך יחד עם זאת, כ-4 ימים לאחר פרוץ המלחמה, מצאה כוחות כדי לשלוח מסר חיובי לחניכים. "רציתי לספר להם מה אני רואה - מהעיניים שלי. הקלטתי את עצמי מספרת על הכוחות שלנו בשטח, על האנשים המדהימים, על המסירות שמתגלה פה והחוסן", היא משחזרת, "היה הכרחי בעיניי להסביר להם כמה חשוב שנישאר חזקים, למרות המצב".

סגן (במיל') א' (משמאל) עם שניים מבוגרי המכינה שבה הדריכה

לאחר מספר שבועות, חזרה לחניכים והתנדבה איתם במלונות בהם התארחו מפונים. "במיוחד אחרי המילואים והדברים שחוויתי בעוטף, היה לי חשוב לחדד להם את המשמעות של עשייה חברתית. אפילו, רק לשבת ולשמוע אותם עשה לי טוב". 

בהמשך, הצטרפה לגדוד 271 של חטיבה 14, ול-3 סבבי תמרון שביצעו ברצועה. שם, פיקדה על צוות פת"ן (פינוי, תספוק וניוד). "היינו אחראים על שינוע כוחות, אספקת ציוד ופינוי פצועים במידת הצורך. הגדוד עסק בעיקר בהשמדת תשתיות טרור", היא מספרת, "אחת המשימות שניתנו לנו הייתה נטרול איומים שהיו מכוונים לעבר מטרות אזרחיות בישראל - תפקיד מאוד משמעותי". 

סגן (במיל') א' (מימין) והצוות שלה

"כשהייתי בעזה, חשבתי הרבה על המכינה שלי, וחיכיתי לחזור לחניכים. מה שתמיד מילא אותי זה ההרגשה שיש תחושת סיפוק גדולה בשני העולמות. הרגשתי שיש לי מתנה - לעבור בין מקום משמעותי למקום משמעותי לא פחות", היא משתפת, "סיימתי סבב ועברתי לגור כ-4 חודשים עם המפונים, שהחניכים שלי מלווים בכל יום". 

המדריכה מרגישה שהמלחמה השפיעה רבות על הדמות החינוכית שלה: "התחזקה אצלי ההבנה כמה נדרש להעביר את ההיסטוריה המשותפת שלנו ולעסוק בשורשים. יש לנו את היכולת להשפיע על דור העתיד". 

"מבחינתי, זו המשכיות של אותו תפקיד. גם במדים, לא מתנתק לרגע מחינוך"

רס"ן (במיל') ע' עוסק בהדרכה ולימוד כבר יותר מ-18 שנה. את דרכו החל כמפקד בפנימייה צבאית, המשיך ללימודי הוראה, עבד כמורה ומחנך, ניהל בית ספר, הוביל יוזמות חינוכיות-חברתיות, וכיום הוא מנהל אשכול רשת בתי ספר גדולה. 

כשפרצה המלחמה, הוא לא היסס - עלה על מדים והתייצב לשלושה סבבי מילואים כמפקד פלוגת סיור והובלה בחטיבה 7, שניים מהם ברצועת עזה, ואחד בצפון.

רס"ן (במיל') ע'

"כמי שמחנך לערכים - צריך לפעול לפיהם כשזה נדרש", הוא אומר בפשטות, "המשימה שניתנה לנו הייתה להוביל שיירות לוגיסטיות ללב הלחימה - ניוד, ניווט, אבטחה ואספקה של ציוד קריטי לכוחות בקצה. בלילות, חצינו את הגבול והובלנו אופרציות בתוואי שטח מורכב".

התפקיד הציף אתגרים - אבל גם בזמן מבצעי, צצו הרגעים שהזכירו לו את העולם שבחוץ. "כאנשי מילואים, שיכולים להיות ההורים של רוב הלוחמים שפגשנו, היה לנו המקום לנהל שיח אחר איתם. לפעמים הרגשתי שחיילים פשוט חיכו שנבוא, כדי לגשת ולדבר".

אחד הרגעים שנצרבו בזכרונו נרשם בלילה שגרתי לכאורה. חייל מהכוח שפגש בשטח ניגש אליו, וסיפר שחבר טוב שלו מחטיבה אחרת, נפל בקרב. "הוא היה בסערת רגשות אדירה", נזכר ע', "הוא קלט שהוא לא יוכל להגיע להלוויה - וחיפש מישהו שיבין אותו. דיברתי אליו כמחנך, ניסיתי לעזור לו לעבד את מה שהוא עובר. עבורי זה היה ניצוץ חינוכי, אולי מהחזקים שהיו לי".

התמונה שרס"ן (במיל') ע' (משמאל) שלח לאימו של התלמיד

חוויה בלתי נשכחת נוספת אירעה בעומק הרצועה, תוך כדי הובלת שיירת אספקה: "פתאום אני שומע מישהו צועק - 'המנהל! המנהל!' אני מסתובב ורואה את אחד התלמידים שלי מהתיכון שניהלתי בעבר. ניגשתי אליו וחיבקתי אותו ארוכות. היה ברור לשנינו שהמעמד הזה, כשאנחנו עומדים יחד בלב עזה, מאוד מיוחד. למרות שזה היה ערב שבת, ואני אדם דתי, הדלקתי את הטלפון, הצטלמנו ושלחתי את התמונה לאמא שלו. לא יכולתי שלא".

הקשר שלו לעולם החינוך לא נפסק גם במהלך הסבב בצפון. במקביל לפיקודו בשטח, המשיך רס"ן (במיל') ע' ללוות מרחוק מנהלי בתי ספר כחלק מתפקידו האזרחי. "לפעמים זה הרגיש כמעט בלתי אפשרי, לנהל פגישות וירטואליות בין משימות, אבל, המטרה הגדולה נתנה לי משמעות. הייתי קובע לעצמי שיחה שבועית עם כל מנהל או מנהלת, בזמנים שלפני כניסה לשטח".

אחד מבתי הספר שליווה היה תיכון מהצפון שפונה בזמן הלחימה. המוסד עבר לפעול מיישוב אחר וע' היה מגיע לשם לפחות פעם בשבוע, בזמן המילואים. "היינו חוזרים ממשימות לפנות בוקר, הייתי ישן כמה שעות, נוסע לבית הספר, וחוזר בצהריים להתארגנות. מבחינתי, זו המשכיות של אותו תפקיד. גם במדים, לא מתנתק לרגע מחינוך".