הסיפור שמסתתר בנחש, בצריח ובצינור מים בב"ש

אם תסעו דרומה בכביש 40, ממש בכניסה הצפונית לבאר שבע, בוודאי תבחינו בין הבניינים שבדרך במבנה בטון המתנשא על גבעה בתולית אחת. זוהי אנדרטת חטיבת הנגב - כוח המלווה אותנו עוד מימי הפלמ"ח, אך הנוף בו היא מוקפת, לא היה נראה כך באותה תקופה.

1,500 תושבים יהודים, 11 יישובים קטנים ורחוקים האחד מהשני, על פני שטח שמשתרע על כ-60% מאדמת המדינה - הנגב, ערב מלחמת העצמאות. במקור, הפלמ"ח התכוון לשמש כפלוגות התקפיות וניידות, אך עבור הנגב, הבינו שיש לייעד כוח קבוע. לכן התבססו פלוגות, שיצרו גדודים, שהובילו לבסוף להקמה הרשמית של חטיבה 12, 'חטיבת הנגב'. 

"המשימה הראשונית הייתה לאבטח את הצינור שהזרים מים מניר עם לכל יישובי הדרום", מספר לי רס"ן (במיל') ע', קצין המורשת החטיבתי, "אך כיוון שהצבא המצרי פלש במאי 48', ואותם יישובים היו תחת איום תמידי, ייעודה שונה".

כמו יתר חטיבות הפלמ"ח, פתחה 'הנגב' במה שנקרא 'מלחמה על הדרכים': פינוי מוקשים וליווי שיירות, לפתיחת נתיבי מעבר לכלל חלקי הארץ. במהלכה, השתתפה החטיבה בקרבות הירואים רבים, בהם מבצע יואב, משה, חורב ועובדה. אך באופן טבעי, עם סיום מלחמה מצטמצם גם הצורך בסד"כ - ואכן, בתום מלחמת העצמאות, הוסבה הנגב לכוח מילואים נטו, וזה ייעודה עד היום. 

עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר הוקפצו כלל לוחמי החטיבה. "התמרון הראשון שלנו היה תחת אוגדה 252 בבית חאנון, ומאז חזרנו לעוד סבבים ברחבי הרצועה", משתף בגאווה רס"ן (במיל') ע', "ובכל הזדמנות שהייתה לנו הזכרנו את מורשת החטיבה, דיברנו על השראה מהעבר, והבטנו אחורה לימים עברו".

למשל, כשחזרו במרץ האחרון מקו בעזה, שחזרו לוחמי החטיבה אירוע בן 76 שנה: הנפת דגל הדיו באום רשרש. "אנחנו עדיין תמיד נושאים עיניים לדור תש"ח, ומעריצים את הרוח של אותה תקופה", מסביר קצין המורשת. וזו אינה הדוגמה היחידה לכך.

גם אנדרטת חטיבת הנגב, המתנשאת כמגדלור לגובה 18 מטרים, מבטאת ברמה הסימבולית את רוח החטיבה, עליה מדבר קצין המורשת. הערניים שבמבקרים בוודאי יבחינו בכתובות החרוטות על קירותיה: "אף על פי כן ולמרות הכל: פלמח",  וגם "גדוד 7 קום-יקום". 

את הסיבה ההיסטורית לאלו, מנמק רס"ן (במיל') ע': "באחד הקרבות בתחילת מבצע יואב, ספג הגדוד מכה קשה - כ-100 פצועים והרוגים. אולי כדי להעלות את המורל בקרב החיילים, כתבו על איזה בית בקסטינה את הכתובות האלה, והוחלט לבסוף להנציח גם אותן על גבי האנדרטה".

ומכל הנגב הגדול, מדוע נבנתה האנדרטה דווקא היכן שהיא נמצאת? "במלחמת העצמאות, כמובן, לא כבשנו רק את באר שבע, אלא גם את כל השטח שממשאבי שדה דרומה, ואת אילת בתוכו. אבל זה היה לקראת סוף הקרבות, כמו מן אקורד סיום - ואילו הקרב על באר שבע, מבצע משה, היה הרבה יותר ארוך ומאתגר", מפרט קצין המורשת, "מאוחר יותר גם הוקמה מפקדת החטיבה בעיר, שהפכה מאז לבירת הנגב. לכן נמצא לנכון להקים שם את האנדרטה".

צינור המים שעובר במרכז - מסמל את המשימה שלשמה הוקמה החטיבה; מגדל המים - את ההגנה על היישוב העברי; הנחש המתפתל - את פלישת המצרים ואת הקרבות מולם. "אנחנו יוצאים לסיורי מורשת באנדרטה, כי כל אלמנט בה מתקשר לפועלה של החטיבה", קובע רס"ן (במיל') ע', "ואני מאמין שזה רלוונטי גם היום. יש משהו מאוד סנטימנטלי בלבקר בעיר שבעבר נלחמנו להגן על אדמתה, כמו שאנחנו נלחמים על אדמת ישראל כיום".

כל התמונות באדיבות אוצר מוזיאון הפלמ"ח