פורצת הדרך לירושלים מתמרנת בעזה ומונצחת באבן

עבור 'מבצע נחשון' המפורסם, קם כוח מיוחד להשגת שליטה על הדרכים לירושלים, ושמו 'חיל נחשון'. בתום המבצע, נפרצה הדרך והועברו שיירות עמוסות מזון ואספקה לירושלים העברית. אך הניצחון הזה היה זמני בלבד: תוך חודש הייתה העיר שוב תחת מצור, ונחתה ההבנה שהדרך לשם מחייבת מפקדה מקומית. אז לקחו שלושה גדודי פלמ"ח שנלחמו באזור באותה עת: 4, 5 ו-6, והקימו מעליהם מפקדה, ששמה בישראל עד היום 'חטיבת הראל'.

היא ידעה קרבות רבים, ולחמה לעתים קרובות כתף אל כתף עם אחיותיה לפלמ"ח. אך כל אלו עלו ל'הראל' באבידות גדולות, במלחמת העצמאות בפרט. "ככל שהלחימה בירושלים נמשכה, נוצר מצב שיש חללים, ואין מקום לקבור אותם: ירושלים במצור, ובדרך לשפלה מתנהלים קרבות", מספר יו"ר עמותת 'חטיבת הראל לדורותיה', יוני אמיר. 

לכן, החלו חברי 'קריית ענבים' ולוחמי הפלמ"ח לחפור בעצמם את הבורות בשטח הקיבוץ. "עיקר הפעילות של הפלמ"ח היה בחשכה, ולכן קרה לא פעם שלוחם חפר בור במהלך היום, ובלילה נקבר בו", הוא אומר בצער, "אחד המקרים הטרגיים בנושא הזה, זה הסיפור של ג'ימי אהרן שמי".

שמי נהג לבקר בבית הקברות שהקימו חברי הפלמ"ח והקיבוץ, ולהתייחד עם זכר הנופלים. "הוא היה אומר לחבריו לגדוד, 'תקשיבו, אבא שלי אמן, אני אבקש ממנו בסוף המלחמה לתכנן אנדרטה לבית הקברות הזה'", מסביר אמיר. במבצע ההר, באוקטובר 48', נהרג שמי בקרב, והובא לקבורה באותו בית קברות, בו ביקר את חבריו שנפלו. 

"ואכן, אביו, הצייר מנחם שמי, תכנן ועיצב את האנדרטה", מפרט יו"ר העמותה, "היא בנויה כך שבבסיס שלה יש חדר זיכרון, שבתוכו תמונות של כל הקבורים בקריית ענבים: 160 מתוך 431 החללים של חטיבת הראל במלחמת העצמאות". היום, טמונים שם גם הוריו של שמי, שלא זכו להשתתף בחנוכה של האנדרטה בשנות ה-50, בקריית ענבים.

"ל'הראל' יש לא מעט אנדרטאות: בירושלים, בגבעת הרדאר, ביד לשריון… בקריית ענבים מדובר באירוע היסטורי, שהוביל להקמה של מבנה מורשתי", מבהיר אמיר. "גם אנחנו, וגם חטיבות המילואים האחרות, מזכירים את מורשת המייסדים, שמבוססת בדיוק על הערכים שהאנדרטה משקפת: הרעות, הגבורה, הלכידות והנחישות". 

כשהמערכה על ירושלים הסתיימה, הועברו המאמצים דרומה, שכללו גם את העתקת חטיבת הראל החדשה. "היא השתתפה במבצע חורב, שהיה האחרון בקרבות מלחמת העצמאות, אז אפשר לומר שהוא קבע את השליטה בנגב", פוסק יו"ר העמותה. "יש משהו סמלי בקרב הזה - כי בו נלחמו זו לצד זו חטיבת הראל והנגב, ממש כפי שהן נלחמות עכשיו, כתף אל כתף, כחטיבות מילואים בעזה".

ואכן, מאז פרוץ המלחמה ועד לרגע זה ממש, מגויסת החטיבה. "השתתפנו בסבב הראשון, השני והשלישי, וכעת גדוד ירושלים מתמרן בעזה, כלומר אנחנו עדיין שם באופן חלקי", הוא מספר.

ממלחמת העצמאות ועד חרבות ברזל, עברה החטיבה גלגולים רבים: "'הראל' אומנם הוקמה ככוח חי"ר, אבל מלחמות שונות השפיעו על האופי שלה. אחרי מלחמת 'סיני', למשל, הפכה החטיבה לממוכנת, ובמלחמת ששת הימים לחמה כחטיבת שריון במילואים".

יו"ר העמותה מדמה את המילואים לחיים כפולים: "יש לנו עבודה, משפחה ולימודים - אבל בכל רגע נתון, אנחנו מוכנים לקחת את הקיטבג, לעלות על מדים, ולהתגייס. זה מבוסס על ערכים מימים עברו: לכל חייל בעולם יש הורים, אך לחיילי צה"ל, ההורים הם אותם לוחמי הפלמ"ח, שטוו את המורשת ואת המהות של הצבא הישראלי".

כל התמונות באדיבות אוצר מוזיאון הפלמ"ח