נ' הייתה לצד אחיה בשיקום בביה"ח - והיום מסייעת בעצמה לנפגעים

זה קרה לפני כמעט שנתיים, ב-15/02/24. א', אז לוחם בסיירת צנחנים, היה בעיצומו של התמרון בחאן יונס, כשרימון נזרק למבנה בו שהה עם שאר הכוח. "שמענו פיצוץ ענק והרבה אבק עף לאוויר", הוא נזכר, "ניסיתי לעלות בקשר לדווח על האירוע, ואז התחילו לטפל בי".

א' ושאר הנפגעים פונו מהמקום באכזרית, ומשם מסוק הוביל אותם לבית החולים. באותו האירוע נפלו שני לוחמים, סמ"ר רותם סהר הדר ז"ל, וסמ"ר מעוז מורל ז"ל.

א' בבית החולים

בתקופה ההיא, נ', אחותו של א', הייתה תלמידה בכיתה י"ב. פתאום הודיעו לה שאחיה נפצע קשה ונכנס לניתוח דחוף: "מיהרנו כל המשפחה לבית החולים. אני נכנסת לחדר ורואה אותו על המיטה, מוקף ברופאים. זו הייתה סיטואציה כמעט לא אמיתית, לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד את מצפה לגרוע מכל, אבל מצד שני יש גם תחושת הקלה".

א' וחבריו לצוות

אחרי ההתאוששות הראשונית, א' החל בתהליך שיקום ארוך, שנמשך עד היום. אחותו הייתה שותפה במסע, וכשהגיע הרגע שבו הייתה צריכה להחליט על הדרך שלה בצבא - היא בחרה להיות מש"קית נפגעים, בהתנדבות. "זו בכלל לא הייתה שאלה עבורי", היא מעידה, "היה לי מאוד ברור שזה הכיוון אליו אני הולכת, במיוחד אחרי הפגיעה של א'".

"בעייני, זו סוג של השליחות שלי", היא מוסיפה, "אני מכירה מה זה להיות משפחה של לוחם שנפצע, ומאז חשוב לי להפוך את החוויה הקשה שעברנו, למשהו שיכול לעזור לאחרים".

נ' בסיום הקורס

כשאחיה של נ' שמע על ההחלטה שלה, הדבר הראשון שעשה היה להרים טלפון לקצינת הנפגעים שלו. "היה לנו קשר קרוב", הוא משתף, "אני ממש זוכר את הפעם הראשונה בה היא הציגה את עצמה בבית החולים ואמרה שתלווה אותי. אז העובדה שאחותי תמלא את התפקיד החשוב הזה ריגשה אותי. הייתי חייב לספר לה, וכמובן שזה חימם לה את הלב".

ובאמת, נ' התגייסה לקורס מש"קיות נפגעים בנובמבר האחרון, וסיימה את הכשרתה לפני כחודשיים. היום, היא מלווה נכי ונכות צה"ל בחיל האיסוף הקרבי והגבולות. "מבחינתי, אין סגירת מעגל יותר משמעותית מזאת", היא משתפת, "אני רואה את האנשים שאני מלווה, ואני יודעת בדיוק מה הם עוברים, כי הייתי שם, רק שעכשיו אני יכולה לסייע להם".

נ' וא'

"אני מסתכל עליה מהצד ומאוד גאה בה", ממשיך א', "זה ברור לי שהיא תמלא את התפקיד הקריטי הזה הכי טוב שאפשר, ותמיד תהיה שם בשביל הפצועים והמשפחות שלהם".