טור אישי לציון שנתיים לאירועי שבעה באוקטובר

טור אישי מטעם ראש מחלקת נפגעים, אל״ם מיטל סמט-כהן, לציון שנתיים לאירועי שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל

"בחלוף שנתיים

הטבע מבשר לנו שוב את בוא הסתיו. פעימות הזמן הקבועות ועונות השנה המתחלפות שוברות את הלב בכאב הגעגוע ומלטפות אותו ברכות מהוססת של המשכיות. שנתיים חלפו מאז פרצה המלחמה שנכפתה עלינו - שנתיים שבהן חיילי צה”ל, בסדיר ובמילואים, נלחמו בחירוף נפש למען העם והארץ, ומבטאים במעשיהם אחדות, אחווה ורעות. שנתיים שבמהלכן אבדו חיים רבים והתרחב מעגל השכול הכואב.

בני המשפחות השכולות נושמים בכל נשימה את החלל שנפער ואת מציאות חייהם שהשתנתה באחת. אדוות הכאב נוגעות במעגלים קרובים ורחוקים - השכול נוכח גם כשכותרות העיתון מתחלפות, והוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. לצד הכאב מתגלות עוצמות אדירות של חברה ישראלית מלוכדת: התגייסות למען הזולת, ליווי, תמיכה, ורצון כן להקל - ולו במעט - על הצער הצורב. אנו מחויבים לזכר הנופלים ולמשפחותיהם.

מפקדי צה”ל וחייליו, ומערך הנפגעים כולו, מלווים את הנפגעים ובני המשפחות בדרך שבה הם הולכים - כל אחד ודרכו שלו. אנחנו שם: נוכחים, מקשיבים, מסייעים, ולפעמים פשוט שותקים יחד. בחרדת קודש ובענווה אנו לומדים ומשתנים, מעמיקים בעדינות את הקשרים ובוחנים כיצד להעניק את המענה המקצועי והאנושי המתאים ביותר. התמודדות המשפחות וחדוות חייהם של הנופלים, נאמנותם ומסירותם, הם המצפן שעל פיו אנו מממשים את ייעודנו.

שנים רבות אני משרתת במערך הנפגעים. פנים ושמות רבים נחקקו בי והפכו להיות חלק ממני. במפגשיי עם הנפגעים ובני משפחותיהם, מצפון ועד דרום, אני נחשפת בכל יום מחדש לאנשים מיוחדים המרכיבים את הפסיפס המרהיב שהוא עם ישראל. נוף מולדתם של הפצועים והנופלים, משפחותיהם וחבריהם, מעיד ללא מילים כמה יפה כאן - וכמה כואב.

בתום חגי תשרי, שלובנם החגיגי הוכתם לעד בכאב האובדן, ועם ראשית הסתיו המביאה עמה רוח של התחדשות והתבוננות פנימה - עלינו לבחון כיצד נוכל להיות טובים יותר זה לזו, לפעול מתוך אחריות חברתית ולשאוף לאחדות. בכוחנו לחזק איש את רעהו, להיטיב את החיבורים בינינו ולא להשאיר אף אחד מאחור.

זיכרון הנופלים, סיפור חייהם ומורשתם הם המצפן שראוי שיכוון אותנו בנתיב קיומנו השברירי: אחוות הנופלים בשדה הקרב תהפוך לאחוות אחים בינינו, ונחישותם בהגנה על הארץ תהפוך לציווי עבורנו - לשמור על הטוב הקיים ולהרבות ממנו עוד.

בחלוף שנתיים אנו מקבלים אל חיקנו אזרחים וחיילים חטופים. הם שבים אל ביתם - אל משפחותיהם ואל אדמתם - בזכות עוז רוחם של חיילי צה”ל וכוחות הביטחון כולם. נזכור לעד את עמידתם האיתנה בחזית הלחימה ואת מסירותם העילאית, שהן מופת לכולנו ולמשימת השבת החטופים.

ימים אלה מביאים עמם שמחה גדולה, הקלה והתרגשות עמוקה, ענווה והכרת תודה - אך לצדן שוכן גם הכאב. הימים האלה משקפים את תמציתה של מציאות חיינו: מציאות שבה שמחה ועצב שזורים זה בזה. עדיין יש מי שלא שבו לאדמתם, והלב… הלב אינו שלם.

נתפלל להשבת כל החטופים החללים לקבורה באדמתנו, נאחל שיקום מהיר לחטופים ששבו, בריאות שלמה לפצועים בגוף ובנפש, ונייחל כי מעגל השכול לא יגדל עוד לעולם".