גיליון 15: ביטחון שוטף חלק א'

גיליון 15 של "בין הקטבים" מוקדש לאסטרטגיה של "הביטחון השוטף" או "המערכה שבין המלחמות". גיליון זה מחולק לשני שערים: שער ראשון – "בין תאוריה לפרקטיקה", דן בתפיסת הבט"ש ויחסיה עם תפיסת הביטחון היסודית "הבן-גוריונית" ובפרט מציף שאלות הנוגעות להרתעה והסלמה בעימותים של ישראל מול יריביה. השער השני – "בין פרטיקה לתאוריה", יעניק לקורא את זווית הראייה הייחודית של המפקדים באירועי 'גודל השעה' אל מול הטרור שאין לו כתובת והמאמץ להרתיע מבלי להגיע להסלמה.

את הגיליון פותח ד"ר יגיל הנקין. טענתו העיקרית היא כי הביטחון השוטף הוא גילום מעשי של תפיסת ביטחון נוספת שאינה פורמלית, שהנקין מכנה אותה "דיינית", שעיקרה הרתעה מצטברת באמצעות פעולות מתמשכות (פעולות תגמול) נגד האיום באופן ישיר או נגד נותן החסות. הנקין טוען שכך גם נראים המבצעים של העשורים האחרונים. המאמר השני, מאת אל"ם ערן אורטל, מצביע על העובדה שבשנתיים שקדמו למבצע 'צוק איתן' הפסיקה ישראל את פעילותה הסיכולית ברצועה – סטייה מאסטרטגיית הבט"ש המסורתית. המסקנה היא שכל עוד ייהנה החמאס מ"מרחב חסינות" להתעצמות ולחפירה בשטחו, הוא יוכל ללמוד, ואולי גם לגבור,  את המכשול הישראלי ההולך ונבנה היום בגבול הרצועה. מאמר שלישי, מאת אלוף (במיל') גרשון הכהן, ניצבת הטענה כי יש לחזור ולהעצים את תפקיד ההתיישבות בדוקטרינת ההגנה שלנו ולחזור לגישה המשלבת בין מענה של כוחות צבא סדירים לבין לוחמי הגנה מרחבית שהם אזרחים בני המקום. במאמר הרביעי טוען יניב פרידמן שישראל פעלה באסטרטגיה של התשה אל מול הפת"ח בלבנון בין השנים 1972-1970, בשל יכולתה לקיים מאמץ לחימה מצטבר. גם לנוכח האתגרים הנוכחיים – ממליץ הכותב על ההתשה כמפתח לניצול חולשות היריב. ד"ר דן שיפטן, במאמר החמישי, מייחס את ההצלחה הישראלית בעשורים של אתגר ביטחון שוטף לארבעה מרכיבים משלימים: הרתעה, חוסן לאומי, ריסון ערכי והדחף הישראלי החזק לבנות ולהיבנות. אסטרטגיה נבונה תמצא את התמהיל המתאים מארבעה רכיבים אלה בהקשרים אסטרטגיים משתנים.

בשער השני, ובמאמר השישי בגיליון, אלוף רוני נומה והיועץ הארגוני של פיקוד המרכז, רום לירז, מגדירים את האירועים שחוו כ"הפתעה מצבית" – עמידה בפני סוג טרור שלא היה מוכר עד אז, ולכן ההתאוששות דרשה תהליך למידה וגיבוש הבנה חדשה. אלוף ליאור כרמלי, מפקד אוגדת איו"ש בעת האירועים, ממשיך את אלוף הפיקוד במאמר השמיני בגיליון ומתאר כיצד עוצבה תפיסה שכללה פתרונות רב-ממדיים שנשענו על ניתוח האוכלוסייה הפלסטינית ופילוחה ועל מדיניות שהבדילה בין אוכלוסיות שונות. תמהיל הפתרונות המתואר במאמר הביא בסופו של דבר לדעיכה משמעותית באלימות ולייצוב הגזרה. המאמר האחרון בגיליון, מאת אל"ם רומן גופמן (מח"ט עציון בעת האירועים) מתאר את 'אזרוח מרחב המערכה' ואת הקושי של המערכת הצבאית להבין זאת, ולפעול בהתאם. גופמן מסביר את תהליך למידה שהתקיים ושיאו היה פיתוח תפיסה המבדילה בין הגיון הכרעתי כלפי הטרור לבין הרתעה ופיוס כלפי שאר האוכלוסייה.

הגיליון המלא

פתח דבר