לשלול את הרקטות - בעקבות מבצע "שומר החומות" - האלוף חליוה

לקריאת המאמר בפורמט PDF לחץ כאן

פורסם לראשונה במאי 2021

תקציר המערכת -

לצד הצלחות מבצעיות מרשימות, הזכיר מבצע "שומר החומות" את משמעותו של הנשק תלול-המסלול. ירי רקטות לעורף הוא הבדל בין ארגון טרור שמבצע פיגועים איכותיים, לבין צבא-טרור עם יכולת לנהל מערכה. "שמיכות דיכוי אש" הוא פיתוח מהפכני לשלילת יכולת זו מהאויב. כעת יש להאיץ את הפיתוח והצטיידות ביכולת זו, פרי תפיסת ההפעלה של צה"ל, כדי לקדם את פני העימות הבא.

תשע-עשרה במאי 2023. סדרת עימותים בהר הבית בין מתפרעים ערבים למשטרת ישראל, במקביל למשבר פוליטי פנים-פלסטיני על-רקע מאבקי ירושת הנשיא אבו-מאזן, הביאו את יחיא סינוואר לנסות לשפר את מעמדו הפוליטי של חמאס בגדה המערבית באמצעות שיגור מטח רקטות לעבר ירושלים. שישה משגרים בני 12 קנים כל-אחד, חמושים בדגם החדיש ביותר של טילים ארוכי טווח ומשופרי דיוק שבידי חמאס שיגרו מטח מתואם לנקודות הציון של כנסת ישראל, בית ראש הממשלה, הקמפוס בהר הצופים, שוק מחנה-יהודה, הר-הרצל ובית הנשיא. הפעם נועד המטח לא רק להשפיל את מדינת ישראל באמצעות אזעקות ביום-ירושלים, אלא גם לפגוע בסמלי השלטון בישראל ולגרום לנפגעים. שבעים ושתיים הרקטות שוגרו בתוך 20 שניות, מותירות לסוללת כיפת הברזל שהוצבה באזור ירושלים מבעוד מועד, סיכוי קטן ליירט את כל המטח. בשונה מבעבר, בזכות טכנולוגיה חדשה, רק חלק קטן מהרקטות משופרות-הדיוק עמדו להחמיץ את השטח הבנוי.

אלא שסינוואר ודף עמדו להיות מופתעים. ארבעים מהרקטות הופלו בתוך שניות מרגע השיגור, מעל שטח הרצועה. כל שישה המשגרים הותקפו בתוך עשר עד חמש עשרה שניות מרגע תחילת השיגור, כשכל אחד מהם עודו חמוש באחרונות הרקטות הממתינות לשיגור. פיצוצי משנה עזים החרידו את העיר עזה, וליד אחד המשגרים החל לעלות באש ולהתפוצץ גם מחסן רקטות של ארגון הטרור. שתים-עשרה הרקטות האחרונות יורטו על-ידי סוללת כיפת ברזל בירושלים. מכיוון שאיומים אלה לא עמדו לפגוע בירושלים העיר, הופעלו רק אזעקות בודדות באזור מוצא ובגבעת זאב. שגרת העיר נשמרה.

מאז מבצע "שומר החומות" ב-2021 האיץ צה"ל את הפיתוח של אחד הרעיונות המהפכניים שגובשו במסגרת תפיסת ההפעלה הצה"לית לניצחון והתכנית הרב-שנתית "תנופה". "שמיכות דיכוי תמ"ס ונ"ט" כונה הרעיון בתפיסת ההפעלה הצה"לית שסוכמה על-ידי הרמטכ"ל ב-2019. מהותו – הצבת סוללות של טילי יירוט ותקיפה מהירים בגבולות עזה והצפון, חיבורם למערכת מכ"מים וגלאי-שיגורים חדישה וניצול הקרבה בין מרחבי השיגור למערך החדש כדי ליירט את הרקטות בעודן מטפסות ולתקוף את המשגרים בעודם יורים. הרעיון, שנועד לבלום את האש בשטח האויב מבלי להפעיל אזעקות ותוך צמצום דרמטי בנטל היירוט בעורף ישראל, נמצא יעיל גם לתקיפת חוליות הנ"ט והמרגמות התוקפות את מרחב העוטף.

בתגובה לפרובוקציה מעזה החליטה ממשלת ישראל על מבצע "אות ומופת". בשלושת ימי המבצע השמיד צה"ל 64 משגרי רקטות רב-קניים. כולם תוך שניות אחדות מתחילת הירי שלהם. למעשה היו אלה כל המשגרים מרובי-הקנים שניסו לשגר במהלך המבצע. 32 חוליות נ"ט ו-22 חוליות מרגמה הושמדו אחרי שהירי שלהם אותר באופן מדויק ומהיר ונקודות הירי נתקפו תוך שניות. אף חוליית נ"ט או מרגמה פעילה של האויב לא שרדה.

האויב, בתגובה למצב החדש, ריכז את מאמציו בעיר אשקלון הסמוכה. כל המשגרים הכשירים כוונו לעיר בניסיון לפרוץ את חומת היירוט הכפולה, אך לשווא. במבצע "אות ומופת" נכשל האויב מלפגוע פגיעות ישירות בערי המרכז והקו השני מעזה. גם בערים הסמוכות לרצועה שמחו התושבים לדווח כי עומס האזעקות פחת לאזעקות ספורות בלבד ביממה. פגיעות ישירות בערים הפכו לנדירות, ולמרבה המזל כולן היו ללא נפגעים. מתקפת כלי-טיס בלתי מאוישים יורטה גם היא עוד בשטח הרצועה בעוד מפח-נפש לאויב.

שני מטחי רקטות ששוגרו משטח לבנון, יורטו שם, מבלי שהפעילו אזעקות בארץ. שני המשגרים נתקפו, אחד מהם בעודו יורה. חוליית המחבלים, אנשי ארגון פלסטיני הממוקם בעיר צור, נהרגו. האויב בצפון קיבל איתות, מטריד מאוד מבחינתו, על יכולתה החדשה של ישראל לבלום את שיגורי הרקטות בשטחו ולגבות מחיר ממשגריהן.

הפסקת האש הגיעה מהר. הן הרקטות והן המשגרים החלו אוזלים בצד השני, פעילות ירי אחרת משטח הרצועה הפכה למסוכנת מדי עבור המחבלים וכל "ההפתעות" האחרות של האויב סוכלו גם הן. במצב הסיום הזה הפכה הדרישה להגיע להסכם שכולל את הפסקת ההתעצמות בצד השני למיותרת. היכולת לבלום את רוב האש בשטח הרצועה, למנוע את הטרדת עורף ישראל ולגבות מחיר גבוה מהמחבלים, החזירה את חופש הפעולה הישראלי המלא לרצועה. הפסקת האש של "אות ומופת" סימנה את חזרתן של פעולות הסיכול השגרתיות של ישראל ברצועת עזה, ואלה ימוקדו מעתה בעיקר בתחום התעצמות האויב.

זהו לא סיפור בדיוני ונטול סבירות. "שמיכות דיכוי תמ"ס" הוא רעיון מבצעי שאכן פותח בתפיסת ההפעלה הצה"לית החדשה ונכלל בתכנית הרב-שנתית "תנופה". עוד על הרעיון ניתן ללמוד ממאמרו של תא"ל ערן אורטל "להדליק את האור, ולכבות את האש" שהתפרסם לאחרונה בכתב העת "בין הקטבים".[1] למרבה הצער בנסיבות של השנתיים האחרונות התעכבה תכנית הפיתוח וההצטיידות כמו חלקים אחרים בתכנית הרב-שנתית. הדבר מצער במיוחד נוכח העובדה שבטווח הזמן הבינוני והארוך המערכת צפויה לתרום גם להוזלת המענה לאיום התמ"ס, בזכות התבססותה על טילים פשוטים יותר מהמיירטים המוכרים היום.

מבצע "שומר החומות" הוכיח את מה שכבר ידענו. במבצעים הבאים יידרש צה"ל לשלול את יכולות האויב ולהכריעו. מבין שלל יכולות האויב החשובות – פיקוד ושליטה, מנהרות, כוחות מיוחדים והתעצמות, יכולת שיגור הרקטות לעורף היא החשובה מכל. כל עוד היא נותרת, היא מפצה על הפגיעה בכל היתר. מרגע שתישלל יכולת התמ"ס להשפיע על העורף, תישלל יכולתו של האויב לנהל מערכה נגד מדינת ישראל. לכל היותר יוכל לאיים בסדרת פיגועים איכותיים.

מדינת ישראל מוחזקת כבת-ערובה בידי איום שתמציתו רקטות וטילים. כיפת ברזל היתה ועודה שכבת הגנה חיונית ומוצלחת. עם-זאת לא יתכן כי האיום העיקרי על מדינת ישראל יפגוש שכבת מענה אחת, מוצלחת ככל שתהייה. גם התוספת המתוכננת של מיירטי לייזר לסוללות כיפת הברזל, שהיא התפתחות חיונית, לא תספק מענה שלם, ובעיקר לא תמנע את הטרדת העורף.

זו העת להעלות את תכנית "שמיכות דיכוי התמ"ס" למקום גבוה יותר בסדר העדיפות הצה"לי, להעמיד את המימון הדרוש לתוכנית ולנהוג בה כתוכנית חירום.

הלמידה מ"שומר החומות" רק בתחילתה. מחשבות ולקחים נוספים ודאי יתפתחו, אך כבר כעת ברור: תפיסת ההפעלה לניצחון שגובשה בצה"ל בשנים 2020-2019 זיהתה נכונה את מרכז הכובד של האויב – הנשק התלול-מסלול. היא גם גיבשה חזון חדש ומעשי להכרעתו. תכנית "תנופה" צריכה את התנופה המתאימה כדי לממשו.

הערות שוליים:

[1] ערן אורטל. "להדליק את האור, לכבות את האש". בין הקטבים 31-32, מאי 2021.