"זום אין" על סיפורו של טראד סואעד – אח שכול

רס"ב טראד סואעד, המשרת למעלה מעשרים ושבע שנים בצה"ל וכיום מתפקד כרס"ר בבסיס ההספקה טירת כרמל של מרכז ההספקה המטכ"לי (מרה"ס), שכל את אחיו לפני כעשרים ושלוש שנים.

טראד הבן השמיני מתוך אחד עשר אחים, התגורר יחד עם משפחתו בכפר סלמה שבגליל התחתון, התגייס לצה"ל באוג' 1996 ותפקד כגשש בחטיבה 300 בגזרה המערבית. במסגרת תפקידו ביצע שלל פעילויות מבצעיות בלבנון ובט"ש (בטחון שוטף).

ביום שבת, בתאריך ה-7.10.2000, החל כוח של שלושה חיילים בסיור בג'יפ "סופת שטח" בהר דוב. אחיו הבכור של טראד, עומר, נמנה בין שלושת חיילי כוח הסיור, כאשר תפקד כנהג בט"ש.

בשעה 12:30 קיבל צוות הסיור קריאה מהחמ"ל להגיע לאזור חוות שבעא ולבצע תצפית בעקבות ידיעה על הפגנות של אנשי החיזבאללה. כעבור מספר דקות הופעלו שני מטעני צד על הג'יפ בו נמצאו החיילים ונורתה אש ארטילרית כבדה על התצפיות הסמוכות- כל זאת על מנת להגביר את כוננותם של חיילי צה"ל במוצבים ולהסיח את דעתם כדי לבצע חטיפה בלא יודעין. באותה העת בוצעה חטיפת שלושת החיילים והעברתם אל השבי בצד הלבנוני של הגבול. החוטפים העמיסו את החיילים החטופים בתשעה רכבים ונסעו בציר שמתפצל לשלושה כיוונים במטרה ליצור בלבול, שבמקרה של תגובה אווירית של צה"ל, לא ידעו את מי לתקוף. משימת החיזבאללה אכן הצליחה.

רק לאחר כ-3 שעות הבינו כוחות צה"ל שישנם שלושה חיילים חטופים. בשעה 15:45 נמסרה הודעה למשפחת סואעד על חטיפת בנם. "כולם היו בבית, בעת קבלת ההודעה חשתי כי ענן שחור וכבד נפל עליי, לא ידעתי כיצד להגיב, הרגשתי כמעין קבלת סטירה. היה זה הלם טוטאלי". כך מספר טראד.

כשנה לאחר המקרה, הכריזו על שלושת החיילים כחללים.

כעבור כשלוש וחצי שנים (2004) ממשלת ישראל חתמה על הסכם חילופי השבויים. בשעות הלילה המאוחרות של אותו יום צפתה משפחת סואעד בטלוויזיה בהקרנת תמונות שלושת ארונות המתים המועלים על מטוס בדרכם ארצה. לאחר בדיקות התברר כי שלושת החיילים נהרגו ביום חטיפתם.

עם הגעת הגופות ארצה, בנו של עומר ז"ל הכריז במילים מצמררות: "הנה אבא שלי, אבא חזר, תראו- אבא שלי בא..."

עומר היה בן 27 וחצי במותו. נקבר בחלקה הצבאית של בית הקברות סלמה והותיר אחריו רעיה ושני בנים.

מדברי אלוף- משנה יובל בזק, מפקד היחידה שבה שירת עומר: "עומר מילא את תפקידו באחריות ובמסירות רבה. לא היסס להתנדב לפעילויות מבצעיות וביצע אותן על הצד הטוב ביותר, באופן הראוי לציון, לחיקוי ולהוקרה.

עומר נמנה עם חוד החנית של הלוחמים המגינים בגופם על גבולה של מדינת ישראל.

דרך נפילתו הינה דרכם של גיבורים, אשר בזכותם מתקיימת מדינתנו".  

"כיצד ממשיכים לשרת בצה"ל כאיש קבע לאחר מקרה טראומתי שכזה?"

כששאלנו שאלה זו את טראד, אחיו של עומר ז"ל, הוא השיב: "מיום היולדנו, חונכנו לאהבת המדינה וכי עלינו לתרום למדינה ולהגן על גבולותיה. הכפר בו גדלנו הכיל אנשי בטחון רבים וכלל האחים התגייסו לשורות צה"ל. התרומה למדינה הינו ערך חשוב אשר לא פסחו עליו לרגע בביתנו. למרות המקרה ידעתי שעליי להמשיך לשרת בצה"ל. בין היתר זו הייתה דרכי להתמודד עם מות אחי. המערכת תמכה בי מאוד..."

מוסיף טראד: "מדי שנה ביום הזיכרון אנו עולים לקבר אחי. כל שנה ישנה כמעין "חזרה" למקרה והרגשות צפים בכל פעם מחדש. מנסה לחשוב כיצד הוא היה נראה היום, במה היה עוסק ומה היה אומר. עולים הזיכרונות הטובים והשמחים, אך גם הטראומתיים ומלאי העצב. הקושי לא מסב לך מנוח ובכל דיווח על נפילת חייל אני נזכר באחי".

עומר היה בחור צנוע ואהוב על הבריות שאהב לעזור לזולת. התגייס כמתנדב בשנת 1997 לשירות בחיל הרגלים והלוגיסטיקה כנהג בט"ש בגדוד הנדסה ואף המשיך לשירות קבע. היה ידוע בין חבריו וביישוב כנגן מקצועי בחליל, אמנות שלמד מאביו. היה מופיע בשמחות שהתקיימו בכפרי הסביבה ולא פסק לנגן עד יומו האחרון. עם זאת, אך היה חבר ונגן בקבוצת דבקה ומחול אזורית שהרבתה להופיע באירועים תרבותיים וייצגה את ישראל בפסטיבלים בארץ ובחו"ל.

משפחת סואעד, צה"ל בכלל והמרה"ס בפרט מחבק אתכם ומשתתף בצערכם.

יהי זכרו ברוך.