אודות ענף אית"ן

עד מלחמת יום הכיפורים לא היה בצה"ל מערך מסודר לאיתור נעדרים.

במלחמת יום הכיפורים סבל צה"ל אבידות רבות. בשלב מסוים, בזמן הלחימה, וביתר שאת אחר הלחימה, הורגש באגף כוח אדם שיש בעיית מידע באשר לאיכון כוח האדם בצבא.

חיל-האוויר יזם עוד במהלך הקרבות צוות לאיתור נעדרים, צוותי האוויר, שלא שבו לבסיסיהם.

אנשי להק כוח אדם פנו ב-15 באוקטובר 1973 לשלמה בן אלקנה, קצין בממשל בעזה, וביקשו ממנו להקים צוות לאיתור הנעדרים של חיל-האוויר.

שלמה בן אלקנה נודע בפעילותו לאיתור נעדרים כבר לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר איתר את קברו של אבשלום פיינברג, איש ניל"י, שנעדר מאז מלחמת-העולם הראשונה.

לאחר-מכן סייע לחיל-האוויר לאתר את הטייס שנעדר מהפלת מטוסו בסביבות דימונה, וניסה לאתר עוד טייסים שנעדרו במהלך מלחמת ששת הימים.

תחילת עבודת האיתור הייתה בגולן. מצויד במכתב חתום על-ידי סגן ר' המטה הכללי, ישראל טל, המורה לכל מי שיפנו אליו לסייע באיתור נעדרי צה"ל (המכתב כונה "המטרייה"), גייס שלמה בן אלקנה אנשים שהכירו היטב את השטח, אנשי בית-ספר שדה של החברה להגנת הטבע, אנשים שעסקו בסקר הארכיאולוגי של הגולן ודומיהם. כ-12 אנשים נשלפו מיחידותיהם לביצוע המשימה.

שלמה בן אלקנה היה האיש היחיד שידע כיצד לגשת לפעילות איתור הנעדרים בצורה מקצועית. את הידע הזה הוא הקנה לאנשים שקיבץ סביבו. עבודת האיתור החלה לשאת פירות. ניתנו תשובות לשאלה מה קרה לצוותי האוויר הנעדרים. את גופות חלק מהם מצאו בשטח.

במקביל לפעילות של חיל-האוויר, בשבוע האחרון של אוקטובר 1973, פנה ראש אגף כוח אדם - הרצל שפיר, ליעקב הראל, שהיה ראש מנהל גיוס, וביקשו לסייע לאגף כוח אדם לדעת מה קורה בצה"ל בשאלת איכון כוח האדם. מתוך הרישום בשלישות עלו מספרים בלתי סבירים של כמה אלפי נעדרים.

כדי להתחיל באיתור נעדרים דרש יעקב הראל לבצע מפקד כללי בכל הצבא, וכך נעשה. מהמפקד התקבלה תמונה אמיתית של מספר הנעדרים (כולל כאלה שהיו בשבי), מעל 1,000 נעדרים ושבויים (כל היתר היו בעיות רישום).

יעקב הראל, יחד עם ראש מחלקת היסטוריה, אברהם איילון (לנצ'), עיבדו שאלון, גייסו כמה מתנדבים משוחררי צה"ל, ועשרות קצינות צעירות שבמהלך הלחימה בטלו מעבודתן הרגילה, ושלחו אותם עם השאלונים לבתי החולים ולבתי ההבראה הצבאיים. החיילים הפצועים והמחלימים התבקשו למלא את השאלונים, שמטרתם הייתה לדעת מה עלה בגורלם של הנעדרים. לצוותו של יעקב הראל גויסו כמה אנשי משטרה צבאית חוקרת שקיבלו את השאלונים המלאים, מיינו אותם לפי גזרות הלחימה ויצרו מסד נתונים שאפשר לתת תשובות רבות לשאלה שנשאלה. אולם עדיין לא אותרו נעדרים.

בשטחי הלחימה בגולן, פקד אלוף פיקוד הצפון על אחת היחידות לסרוק את כל הגולן ולמצוא את כל חללי צה"ל. הסריקה נעשתה בשיתוף עם אנשי הרבנות הצבאית. רוב הנעדרים נמצאו בסריקות אלה.

בסיני, התמנה שמואל אלבק, שהיה מפקד עורף סיני, כאחראי על איתור הנעדרים. הוא קיבץ סביבו צוותים שהורכבו ממפקדים, קציני מודיעין ואחרים, שיצאו לשטחי הקרבות וסרקו אותם כדי למצוא את חללי צה"ל. חלק קטן מהנעדרים נמצאו בסריקות אלה.

כאשר חזרו השבויים ממצרים ומסוריה עודכנו רשימות הנעדרים הסתבר שבגולן אין לחיל-האוויר נעדרים ולכוחות היבשה יש כמה בודדים. בסיני נותרו כ-400 נעדרים שלא היה ידוע מה עלה בגורלם.

כאשר בחודש ינואר 1974 סיימו אנשי בן אלקנה את עבודתם העיקרית בגולן, חיל-האוויר הפנה אותם לסיני. הצוות הוכפל בשיטת חבר מביא חבר, והגיע לכ-25 אנשים, בפיקודו של שלמה בן אלקנה, כשלידו מונה קצין מקשר לחיל-האוויר.

כאשר נודע ליעקב הראל על הצלחת צוות בן אלקנה באיתור נעדרי חיל-האוויר, הוא פנה לבן אלקנה וביקשו לסייע גם באיתור נעדרי כלל הצבא. בן אלקנה נענה ונוצר שיתוף-פעולה בין צוות בן אלקנה לבין יעקב הראל (שכלל את דני רזגור, שלומית כרמי, אבי בהט ז"ל, אנשי משטרה צבאית חוקרת ומשפטנים). אנשי צוות זה, שפעלו ישירות תחת פיקוד ראש אגף כוח האדם, החלו לכנות את עצמם ה"מרכז לאיתור נעדרים" (להלן: מא"ן). בסיני חברו צוות בן אלקנה לשמואל אלבק.

במא"ן התבקשו החוקרים למיין את השאלונים בהפרדה גדולה יותר עד לרמת קרב בודד או תא שטח מסוים, וכך הושלם המידע הנדרש כדי לענות על השאלה איפה הנעדרים עשויים להימצא.

העבודה בשטח בסיני, ממערב לתעלה ובגולן, התנהלה בתיאום מלא בין הגורמים שטיפלו בנושא, דבר שהביא להצלחות רבות, ולעיתים אף מעל למשוער. היו אלה מא"ן ואנשיו, מרכז הקשר למשפחות הנעדרים, צוות בן אלקנה, אנשי הרבנות הצבאות, היחידות בשטח ועוד רבים שסייעו ככל יכולתם. העבודה התנהלה באיטיות יחסית, משתי סיבות עיקריות: האחת הייתה הצורך בתיאום עם המצרים כדי להיכנס לשטחים, בהם היו נעדרים, ושהוחזקו בידיהם, והשנייה הצורך בחקירה מפורטת של עדים רבים ככל האפשר, ומציאת מקורות מידע נוספים ומגוונים ככל שניתן, כדי לאתר במדויק את תאי השטח בהם עשויים להימצא הנעדרים. כל הפעילות הזו נעשתה תוך תיעוד קפדני של החומר שנאסף, כי איש לא ידע מתי ואיך יסתיים האיתור של כל נעדר.

משנתו של שלמה בן אלקנה הייתה פשוטה: אין לוותר על אף גרגיר מידע, אין להרים ידיים גם כשלא מצליחים, הכול יתועד בקפדנות, יוזמה והתמדה ללא גבול וללא פקודות. מי שצריך היה פקודה כדי לפעול, קיבל פקודת העברה ליחידה אחרת. העבודה השיטתית והיסודית הייתה הגורם העיקרי להצלחה ולהחזרתם של נעדרים רבים - לצערנו, כולם חללים.

באפריל 1974 הצטרף לצוות בן אלקנה צחיק יבנה כקצין מקשר לחיל-האוויר. צחיק, שהיה דמות ידועה ומוערכת בחיל-האוויר, החל למסד את צוות בן אלקנה ואת הקשרים בינו לבין מא"ן, וככל ששיתוף-הפעולה גבר, רבו ההצלחות.

בתחילת יולי 1974 הסתיים ההסכם עם המצרים לחיפושים בשטחיהם. רוב אנשי צוות בן אלקנה שוחררו משירות מילואים פעיל, מא"ן סיכם את העבודה, הפיק לקחים מהניסיון שנצבר, ואנשיו הופנו לפעילויות אחרות בצבא. מא"ן נשאר רק כגוף קטן שכלל 3-4 אנשים במילואים, ובמינוי משנה לשעת חירום. צוות בן אלקנה, שהחל לכנות את עצמו אית"ן (איתור נעדרים), התמסד, והוקמה יחידה במסגרת חיל-האוויר שהחליט על הצורך הקבוע ביחידה כזו. מיסוד היחידה בוצע על-ידי צחיק יבנה, שהתמנה למפקדה לאחר ששלמה בן אלקנה חזר לעיסוקיו האזרחיים. באותם ימים, בשנים 1975, 1978, היחידה הופעלה ישירות על-ידי ראש מחלקת נפגעים (נתן ענבר ויואב גיא), לצרכי המשך הפעילות לאיתור הנעדרים שלא נמצאו, ולאיתור נעדרים בשגרה.

עם מיסוד אית"ן חיל-האוויר הוגדלה היחידה עד לכ-120 איש. לאנשים שלא היו קצינים, והם היו הרוב, אורגן קורס קצינים ייחודי, והחלה התפתחות של תורת הפעילות ושיטות הפעילות לאיתור נעדרים בצבא בעת מלחמה.

עם חתימת הסכם השלום עם מצרים נקבע שיהיה אפשר להמשיך בפעילות איתור הנעדרים גם בתחום מצרים ובעזרתם של המצרים.

מרכז איתור נעדרים, בראשותו של יעקב הראל, כונס מחדש במסגרת מחלקת נפגעים באגף כוח האדם. חודש שיתוף הפעולה בין אית"ן חיל-האוויר לבין מא"ן. מא"ן, שהיה בנוי כמעט כולו מאנשי מילואים, הקים תחתיו את הענף לאיתור נעדרים, שהיה גוף בשירות סדיר, ובו שירתו אנשי צבא קבע וחיילים בחובה.

הענף טיפל בכול בעיות היום-יום, ובהכנות להמשך הפעולות לאיתור נעדרי צה"ל במצרים. לקראת חתימת הסכם השלום עם מצרים החלה פעילות נמרצת של המרכז, של הענף ושל אית"ן חיל-האוויר, להכנת המשך פעילות האיתור במצרים. שלומית כרמי ריכזה את פעילות הענף, והייתה הרוח החיה והמנוע לפעילות. הצוותים של מא"ן יצאו למצרים, למפגשים עם קצינים מצרים, שניסו לסייע לאתר את נעדרי צה"ל שהיו בתחום מצרים ושעדיין לא נמצאו.

פעילות זו הביאה להחזרת גופות כמה מהנעדרים, ונמשכת עד היום במטרה למצוא את כולם.

מלחמת שלום-הגליל מצאה את יחידת אית"ן חיל-האוויר ואת מא"ן מוכנים לפעילות על-פי התורה שפותחה כתוצאה מלקחי מלחמת יום הכיפורים ובאימונים לאחר מכן. זו הייתה תורה שבעל פה, לא הייתה תורה כתובה. אפשר לציין שבמלחמת שלום הגליל התורה עמדה במבחן בהצלחה. לאחר המלחמה, הופקו לקחים מהמלחמה בנקודות שהיה צריך לשפר את התפקוד.

לכן, לאחר מלחמת שלום הגליל הוחלט להקים בכל פיקוד ובכל אוגדה צוות איתור נעדרים שיטפל באירועים בהם יש נעדרים, כבר בשלבים הראשוניים, ואכן הוקמו צוותי אית"ן בפיקודים ובאוגדות, כשמא"ן ואית"ן חיל-האוויר משמשים כגורמים מקצועיים שעזרו בהקמה ובהכשרת האנשים לתפקידם. אית"ן חיל-האוויר שימשה כעין יחידה של מא"ן לפעילות המקצועית של האיתור.

עם פרישתו של יעקב הראל מתפקידו כראש המרכז לאיתור נעדרים, התמנתה שלומית כרמי לתפקיד במקומו. את תפקיד ראש הענף קיבל יונה טילמן.

בשנים 1987 - 1990, כתוצאה מסכסוך אישי-מקצועי, מא"ן והענף לאיתור נעדרים הועברו ממחלקת נפגעים באגף כוח האדם לשלישות הראשית. את מינוי ראש הענף קיבל ראש ענף תורה, ג'וני ורד, כמינוי נוסף. שלומית כרמי המשיכה בתפקידה כראש המרכז.

עם החזרת מא"ן והענף לאיתור נעדרים למחלקת נפגעים באגף כוח האדם, נכנסה לתפקיד ראש הענף איטה תמרי, ולאחריה צילה נוימן, אשר כיהנה בתפקיד ראש הענף 10 שנים ופעלה לקידום עניין איתור הנעדרים, להבאתו לתודעת המפקדים בצבא ולפיתוחו, בהתאם למציאות החדשה שנוצרה וזו שעלולה להיווצר לצה"ל. את צילה נוימן החליפה ב-2004 אורלי כהן-גפן בתפקיד ראש הענף לאיתור נעדרים. את אורלי כהן-גפן החליף סא"ל גבי אלמשעלי במאי 2009. ובנובמבר 2014 קיבל סא"ל יוסי שמש את הפיקוד והוא מרכז את כלל פעולות איתור נעדרים בצה"ל היום. בנוסף לכך, כלקח ממלחמת לבנון השנייה הוחלט לעבות את מרכז קשר למשפחות בראשו מכוהן תא"ל (מיל') יצחק (פוקסי) פוקס והתווספו נציגות ונציגים לשמש כצוותי לוווי למשפחות הנעדרים ובוצעו אימונים כשירות ומוכנות.

כאשר סיימה שולמית כרמי את תפקידה כראש המרכז מונה לתפקיד יוסי אלדר. עם מינויו החל תהליך ההפרדה בין מא"ן לבין אית"ן חיל-האוויר. כאשר צחיק יבנה סיים את תפקידו כמפקד אית"ן חיל-אוויר ומאיר לבנה החליפו, בשנת 1987, התכנסה היחידה לחיל-האוויר ובוצעה הפרצה מפעילות מא"ן. לכל פיקוד ולכל אוגדה הוקמו צוותי איתור נעדרים אורגנים, ואית"ן חיל-האוויר הפכה ליחידת האיתור של חיל-האוויר. מא"ן הפך לגוף מתאם, ללא יחידה עצמית בעלת יכולת ביצוע. לכן, הייתה כוונה במא"ן להקים יחידה מטכ"לית בפיקודו של מא"ן, שתהיה עתודה לגיבוי הצוותים באוגדות ובפיקודים.

עם יציאותו של יוס אלדר, לאחר פחות משנתיים בתפקיד, התמנה לתפקיד ראש מא"ן תא"ל (מיל') עמוס קוצר, אשר כיהן כראש מא"ן במשך שנים רבות, לצדו, כסגנו שירת פרופ' אל"מ (מיל') יוסי בן ארצי והם הקימו את היחידה המטכ"לית כפי שתוכנן. בשנת 2010 פרש עמוס קוצר מתפקידו וכמחליפו מונה תא"ל (מיל') ניסים ברדה שמכהן בתפקיד עד היום, ולסגנו מונה אל"מ (מיל') לייזר ברונשטיין.

בראשית שנות ה-90, כאשר רמי יזרעאל עסק במחלקה להנצחת החייל בעדכון ספר "יזכור" , הוא העלה אתגר בפני אית"ן חיל-האוויר ומא"ן - לפעול לאיתור נעדרים מקרבות תש"ח ואחרים. הוחלט לנסות. גובשה דרך עבודה זהירה, כדי שלא לפתח ציפיות גבוהות. לאחר הצלחה, ואיתור מספר נעדרי צה"ל בתש"ח, נתקבע העיסוק בסדר היום של ענף אית"ן, תחת ניהולו של החוקר סא"ל (מיל') נרי אראלי. בשנת 2009 נכנס כמחליפו של נרי סא"ל (מיל') שי מזור ובשנת 2012 סא"ל (מיל') יעקב (יוקי) אוליאל החליף אותו. במהלך שנות פעילותו של תחום תש"ח אותרו קבריהם של אלמונים רבים מחללי צה"ל בבתי הקברות ברחבי הארץ. המאמץ לאתר את נעדרי צה"ל במצריים נמשך כל העת, הוקם צח"מ המונחה על ידי אלוף (מיל') יעקב עמידרור והחוקרים רס"ן (מיל') יואב סטולר, אל"מ (מיל') יעקב (ינקיל) רוזנפלד ואל"מ (מיל') שרון לוי. לאחרונה עודכנה תפישת איתור נעדרי תש"ח והחוקר בני נאמן מוביל מספר צוותי חקירה במתכונת ההפעלה המעודכנת.

כול הפעילות של מערך איתור הנעדרים באימונים, באיתור נעדרים ממלחמות העבר ובאיתור נעדרים ברגיעה, נעשית תחת שרביט הניצוח של הענף לאיתור נעדרים. פעילות אנשי מא"ן במילואים נעשית בהתנדבות לשירות, לעיתים ללא צורך לקרוא לאנשים לשירות מילואים. העבודה נעשית תוך גילוי של יוזמה אישית, יצירתיות והתמדה, ובשיתוף פעולה הדוק ופורה עם המשטרה הצבאית החוקרת, אנשי קהילות המודיעין, משטרת ישראל, משרד הביטחון, ארכיון צה"ל, משרד החוץ ואחרים, המנסים לסייע בכול דרך אפשרית, ואכן, יש תוצאות לפועלם.