אח``י לוויתן - בים האירי ליד בריטניה

תאריך התרחשות האירוע: 27.05.1967

רקע כללי-

ב-1964 נחתמה עסקה עם בריטניה, לרכישת שתי צוללות מדגם T, שעתידות היו להחליף את שתי הצוללות מדגם S, שהיו בשירותו של חיל הים מ-1959. הצוללות שנרכשו, היו עדיפות בטווח ובמשך הצלילה. צוותי צוללנים נשלחו לבריטניה ללמוד את הפעלתן, ובסוף אותה שנה הוחל בשיפוצן.

בניית הצוללות הסתיימה בשלהי מלחמת העולם השנייה. בעוד שבצוללות ה-S לא הוחלפו המערכות אלא שופצו בלבד, שיפוץ צוללות ה-T כלל גם הכנסת מערכות גילוי, ניווט וקשר מודרניות ואמינות, שהיו בשימוש באותה עת אצל הבריטים. כמו כן נעשו שיפורים במבנה גשר הפיקוד בסנפיר, בכך הפכו הצוללות למודרניות. צוות הצוללת מנה 67 איש. הצוללות היו רב תכליתיות: חמושות בטורפדו משופר ובעלות יכולת הובלה של קומנדו ימי. בהמשך נחתם הסכם לרכישת צוללת שלישית, מאותו דגם. שמותיהן: "לוויתן", "דקר" ו"דולפין".

פירוט אירוע ההיעדרות-

הצוללת הראשונה ששיפוצה הסתיים הייתה "לוויתן". גרשון בן יהודה ז"ל היה מפעיל טורפדו, ונמנה על אנשי צוותה. ב-23 במאי 1967 הגיעה הצוללת לסקוטלנד, לאימוני היבנות. כשבוע לפני כן, החלו להיכנס כוחות צבא מצרים לסיני, תוך השמעת איומים על ישראל. בארץ החלה תקופת הכוננות, שלפני מלחמת ששת הימים, עקב כך הוחלט לצייד את הצוללת ב-12 טורפדות, ולשלחה לארץ לפני תום תקופת האימונים.

"לוויתן" תודלקה, הצטיידה בחופזה ויצאה מסקוטלנד, ב-25 במאי 1967, בפיקודו של רס"ן זאב אלמוג, להפלגה ללא חניות ביניים, עד הגיעה ארצה. להפלגה הצטרפו גם מפקד השייטת, סא"ל הדר קמחי, ורופא שגויס במהירות, ד"ר יחזקאל קישון, ששהה בלונדון בחופשת השתלמות, והתנדב להפליג בצוללת כרופא.

בליל 26-27 במאי, בהיות הצוללת צפונית לווילס, בכניסה לים האירי, יצאו שני אנשי צוות למחוק את מספר הצוללת צ-75 שהיה רשום על דופן הסנפיר. הדבר נעשה מטעמים מבצעים, כדי למנוע אפשרות זיהוי הצוללת. החיילים, יעקב תמיר וגרשון בן יהודה זכרם לברכה, שניהם סמלי סיפון ותיקים, עבדו על הסיפון הצר, בהתאם לכללי הבטיחות, קשורים לצוללת והאחד לשני ולבושים כראוי. במהלך עבודתם המשיכה הצוללת בשייט איטי.

הים היה שקט אולם הזרמים חזקים. בסיום העבודה, לאחר השעה 01:30, התירו עצמם השניים מהצוללת, רס"ן גדעון רז שהיה קצין הבטיחות על הגשר, סיפר שאחד מהם כמעט נכנס לדופן הסנפיר, כשלפתע נשטף הסיפון במים. הבחור השני מעד וגרר את הראשון למים הקרים. נר עשן נורה לסימון המקום וגדעון החל להפנות את הצוללת בסיבוב לולאה. מפקד הצוללת והמש"ט היו באותה עת בבטן כלי השיט ועסקו בתכנון הדרך לארץ. עם קבלת ההודעה על המקרה עלה זאב אלמוג לגשר והדר קמחי הזעיק באלחוט מסוק בריטי.

סיבוב הלולאה ארך למעלה מ-10 דקות. בשובם לאזור כבר נעלם מן העין אחד החיילים, השני נראה במצב של קיפאון ואחר כך נעלם. מוטי דיסקין קפץ למים, קשור לצוללת, על מנת לחפשו אך הוא לא היה מסוגל לתפקד בגלל הקור העז והוחזר לצוללת. לדברי מפקד השייטת דאז סא"ל הדר קמחי, בעת האירוע, טרם הותקנו נורות, בחגורות ההצלה של הצוללנים, כנהוג בצי הבריטי. הקור העז ששרר במים, והעובדה שהצוללת נמצאה בתנועה במהלך העבודה, היו בעוכריהם.

כעבור שלושה שבועות נמצאה גופתו של יעקב תמיר ז"ל על החוף האירי. גופתו של גרשון בן יהודה ז"ל לא נמצאה.

ב-11 ביוני 1967, יום לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הגיעה אח"י "לויתן" לנמל חיפה.

נעדרים וחללים-

גרשון בן-יהודה