בדרך לירושלים -מוצא - מוצא

תאריך התרחשות האירוע: 07.04.1948

רקע כללי

בסוף חודש מרץ 1948 נחלו העברים הצלחות בפגיעה בשיירות ליישובים המבודדים, והמצב החריף במיוחד בירושלים, שהדרך אליה נותקה. למשבר בירושלים וחוסר יכולתנו להבטיח את האספקה אליה היו גם השלכות מדיניות - בזירה הבין-לאומית גבר הפקפוק ביכולת עמידתו של היישוב העברי והסתמנה נטייה לנסיגה מתוכנית החלוקה. כל אלה הביאו למסקנה שרק נטילת היוזמה תביא לשינוי במצב.

למפקד המבצע, שכונה "נחשון", מונה מח"ט "גבעתי" שמעון אבידן, והכוח שבפיקודו מנה כ-1500 חיילים, שקובצו מיחידות פלמ"ח, "גבעתי", "אלכסנדרוני" ו"עציוני". הכוח אוגד בשלושה גדודי חי"ר, פלוגת משוריינים ויחידות שירותים. הנשק ללוחמים נאסף מקצתו מכל הארץ, חלקו במטוס שהונחת בחשאי ועיקרו הגיע באונייה "נורה" לנמל ת"א.

כוחות "נחשון" החלו להתארגן בראשית אפריל ונערכו פעולות מקדימות - פיצוץ מפקדת חסן סלאמה ליד רמלה, וכיבוש הקסטל והמשלטים שבקרבתו. המבצע עצמו החל בליל 5-6 באפריל 1948, והתנהל בשתי גזרות- מערבית, עד לטרון, באחריות הגדוד הראשון; ומזרחית באחריות הגדוד השני. הגדוד השלישי שימש כעתודה.

בגיזרה המערבית נתפסו בלילה הראשון משלטים ונכבש הכפר דיר-מוחזין, שפונה לאחר מכן בלחץ הבריטים. באותו הלילה יצאה לדרה השיירה הראשונה לירושלים.

בגיזרה המזרחית התנהלה לחימה קשה באזור הקסטל. כאן תקפו הערבים בעקשנות והצליחו להדוף את כוחותינו מהמשלטים שליד הכפר. גם על הכפר נערכו התקפות מדי יום, ובאחת מהן, לפנות בוקר ה-8 באפריל, נהרג מפקד האזור הערבי, עבד אל-קאדר אל-חוסייני. לאחר מותו ערכו הערבים התקפה עזה על הקסטל, והכוח המגן נאלץ לסגת. למחרת נכבש הכפר שנית ונשאר בידינו.

מבצע "נחשון" הסתיים ב-15 באפריל 1948, ובמהלכו הועלו לירושלים שתי שיירות שהביאו כ-900 טון אספקה, אולם הישגו העיקרו של המבצע היה במפנה שחולל - נטילת היוזמה לידינו, מעבר ללחימה במתכונת של צבא סדיר, ובכך סימן את ראשית התמוטטות הגורם הערבי המקומי.

פירוט אירוע ההיעדרות

ביום 7 באפריל 1948 בשעות הערב יצאה מחלקה של גדוד "מוריה" מירושלים לכיוון מוצא, בפיקודו של מרדכי וגר. המטרה הייתה להציב מארב ליד משוריין שנתקע בשולי הדרך ליד הק"מ הרביעי מירושלים על הכביש לתל-אביב, כדי לאבטח את חילוץ המשוריין. המחלקה יצאה במשאית בשעה 22:00 מירושלים, והתקרבה מרחק קצר מאד, בניגוד לפקודת המבצע, לבניין שהיה לצד הדרך ואז נפתחה לעברה אש ערבית חזקה, הלוחמים קפצו מן המשאית ותפסו מחסה. במכת האש הראשונה נפגע אהרון בן שאול ז"ל בחזהו ועל פי עדויות חבריו נותר פצוע במשאית. מפקד הפלוגה המסייעת לקח את הפיקוד על הכוח המפוזר והצליח לארגן אותו לארגן אותו להתקפה וכיבוש המשלט שצפה על הדרך ועל הבתים שלידה, ממקום תצפיתו ראה את הערבים משתלטים על המשאית הנטושה ומנסים לגרור אותה אל מזלג הדרכים לכיוון בית איקסא.

כוחותינו פתחו באש על הערבים והם התפזרו, הקרב שכך אך כוחות "מוריה" נשארו כל הלילה בשטח כדי לנסות ולחלץ את המשוריין התקוע לקראת בוקר. עם אור ראשון נעשו מספר ניסיונות לחלץ את המשוריין והם לא צלחו, גם כוח שנשלח למצוא את המשאית שננטשה חזר ללא תוצאות. גופתו של אהרון בן שאול ז"ל נשארה, כנראה, במשאית שנלקחה ע"י הערבים, מקום קבורתו לא נודע.

נעדרים וחללים-

אהרון (הארונה) בן-שאול