ב-15 במאי תקף הצבא המצרי את מדינת ישראל בשני טורים. הטור הראשון נע לאורך כביש החוף מאל-עריש דרך רפיח, עזה, מג'דל, והגיע עד אשדוד, שם נעצר בגשר הקרוי "גשר עד הלום". שני ישובים נפלו, ניצנים ויד-מרדכי, אך נירים, סעד, בארות יצחק וניר-עם עמדו בפני הכוח הצבאי העדיף. הטור השני נע בכביש עוג'ה אל-חפיר (ניצנה), לבאר-שבע ומשם לחברון. שני הישובים היהודיים הקטנים שהיו סמוכים לדרך רביבים ובית אשל לא יכלו למנוע, כמובן, את התקדמות הטור המצרי ונותרו מנותקים מאחור. עד לתחילת ההפוגה הראשונה, ב-11 ביוני 1948, עסקו כוחות חטיבת הנגב בעיקר במגננה ובביצוע פשיטות על נקודות תורפה במערך המצרי. המרחב שבין שני צירי התנועה, כביש החוף המערבי וציר ג'וליס-חוליקת-ברייר, שהיו תפוסים ע"י הכוחות המצריים, טוהר ע"י הכוחות המקומיים שקודם לפלישה היו תוקפים ומטרידים את היישובים העבריים ואת קו המים.
יוסף שולרר ז"ל, שהיה חייל ביחידת הפשיטה, השתתף בימים שקדמו לנפילתו בקרב על יד-מרדכי, ונסוג מהמקום עם שאר הלוחמים ב-25 במאי 1948.
פירוט אירוע ההיעדרות
יחידת הפשיטה של הגדוד השני של הפלמ"ח, חטיבת הנגב, פעלה במשך כל המחצית השנייה של חודש מאי 1948 ועד ה-11 ביוני 1948 בביצוע פשיטות על מסילות הברזל, במיקוש כבישים, ליווי שיירות ועריכות תצפיות מודיעיניות לאיסוף מידע על תנועות האויב.
ערב ההפוגה הראשונה, ב-9 ביוני 1948, יצאה יחידה של גדוד הפשיטה למקש את מסילת הברזל ליד הכפר בית ג'יריה, שהיה ממוקם דרומית למג'דל (אשקלון של היום), בסמוך לצומת זיקים. עם התקרבות הכוח למסילת הברזל, הוא נתקל במארב מצרי שהמתין במקום. יוסף שולרר ז"ל נהרג וגופתו נשארה בשטח.