ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ארכה כחודש מ-11 יוני ועד 9 ביולי 1948, מיד לאחריה החלו קרבות "עשרת הימים" שהתאפיינו ביוזמה רחבת היקף של צה"ל. בחזית הדרום פתח הצבא המצרי בהתקפות כנגד כוחותינו, ב-8 ביולי 1948, 24 שעות לפני תום ההפוגה, במטרה להשיג הפתעה ולעבות את החיץ שבין הדרום לנגב. המצרים ביקשו להביא לניתוק מוחלט של הנגב ולחידוש מתקפתם צפונה.
ההישג המצרי היה בכיבוש משלטי כאוכבה וחוליקאת, משלטי הצומת וגבעה 113. התקפתם על בית דראס נהדפה.
בלילה שבין ה-8 ל-9 ביולי נערך מבצע "אן-פר", שנועד לפרוץ את הדרך לנגב, המבצע תוכנן מראש אך הוקדם, עקב הפרת ההפוגה על ידי המצרים. כשלון ההתקפה על משטרת עיראק סואידן אילץ את כוחותינו לפנות את הכפר עיראק סואידן והיעד של פריצת הדרך לא הושג.
במקביל כבשו כוחות של חטיבת "גבעתי" את משלט עיבדיס שמצפון מזרח לנגבה. עמידתו של משלט זה ועמידת היישוב נגבה בהתקפות המצריות, הם שמנעו מהאויב להשיג את יעדיו.
על מנת להקטין את הנזק יזם צה"ל שורה של פעולות פשיטה על אזור החיץ במטרה ליצור פרצה שתאפשר מעבר כוחות לנגב, יום לפני כניסתה לתוקף של ההפוגה השניה נערך הקרב ממנו נעדר יהודה הילר.
פירוט אירוע ההיעדרות
הקרב, ממנו נעדר יהודה הילר ז"ל, נערך במסגרת מבצע "מוות לפולש" שמגמתו הייתה להשתלט על משלטים מצפון לכביש מג'דל ולנתק את כביש מג'דל פלוג'ה על ידי כיבוש כרתייה.
בלילה שבין שישי לשבת ה-17-18.7.1948 תקפו כוחות של חטיבת גבעתי את הכוחות המצריים שהתבצרו במשלטים לאורך הקו מבית עפה, ועד כרתיה. במגמה לכובשם ולהתבסס בהם. להתקפה הראשית נתלוותה גם פעולת הסחה. לפעולת ההסחה נבחרה גבעה 113, אך בתכנון ההתקפה נלקחה בחשבון האפשרות שההסחה, במידה ותצליח. תיהפך לכיבוש ממש.
משימת ההסחה הוטלה על פלוגה ג' מגדוד 52 בפיקודו של אביב ברזילי , תוכנית ההסחה כללה הצבת כוח רתק אש על גבעה 103, בפיקודו של המ"מ דובי, כאשר שתי המחלקות האחרות היו אמורות לתקוף את גבעה 113. אבל מחלקתו של דובי נתגלתה ע"י האויב והמצרים פתחו באש גם על המחלקה הפורצת, בפיקודו של נפתלי לוינשטיין. המחלקה, שכבר הייתה בשלב פריצת גדרות המשלט, נלכדה באש המצרים, מגבעה 113 וממשלט הצומת הצפוני, ותוך זמן קצר נפגעו כשליש מהלוחמים. הם החלו לסגת תוך קשיים בחילוץ הפצועים או בפריסת אלונקות, בסיכומו של הקרב נהרגו חמישה מחיילנו מהם שניים שנותרו בשדה הקרב.