הקרב על טירה התרחש ערב הכרזת המדינה וערב הפלישה הצפויה של צבאות ערב הסדירים לתחומי ארץ ישראל. באותו שלב בחודש אפריל 1948, הוצאה מטעם המטכ"ל "תכנית ד'" במקביל לפינוי הבריטי את הארץ וכהכנה לפלישה הצפויה של צבאות ערב לתחומי ארץ ישראל. במסגרת התכנית היה על חטיבות המרחביות לשמור על צירים מרכזיים ונקודות אסטרטגיות.
בחזית המזרח בשרון, "הגליל התיכון", פעלה באותה העת חטיבת אלכסנדרוני. החזית במזרח השרון נסובה על השליטה במזרח השרון שם שכנו ישובים יהודיים וערביים זה לצד זה, כשהמאבק התקיים על גבולה הזרחי בפועל של המדינה היהודית.
בעקבות פעילות של כוחות הישוב באותה תקופה הייתה בשרון עזיבה רבה של ערבים את כפריהם, עזיבה אשר החלה לסמן קריסה ערבית בגזרה, אולם נותרו מספר כפרים אשר נותרו באזור, ביניהם הכפר טירה. מיקומו המערבי יחסית של הכפר בתחומי השרון והעובדה שיצאו מננו התקפות על רמת הכובש הסמוכה היוו את הרקע לניסיונות לכבשו.
פירוט אירוע ההיעדרות-
כחלק מ"תכנית ד'" בגזרת השרון המזרחי פתחה חטיהת אלכסנדרוני במבצע "מדינה". במסגרת זו נערכו תקיפות על כפר סבא הערבית ובהמשך גם על טירה בתאריך 13.5.1948. במהלך הקרב האמור נפלו 23 לוחמים מתוכם עדין נעדרים: עמירם יגינטסקי, פנחס כהן, ראובן פיטל ומיכאל קרסל אשר גופותיהם לא נמצאו עד היום. בשעה 11:00 באותו הבוקר יצא כוח הפל"ם לכיוון הכפר טירה. הכוח התגלה לערביי טירה כנראה מיד לאחר יציאתם מן הכפר. מחלקת כפר הס אליה הצטרף עמירם יגנטינסקי, נתקלה ראשונה מטווח של 200 מ' או פחות, כנראה מצפון מערב לבתי הכפר. כוח ערבי התחיל להתקדם לעבר כתת בני הס מול משוכות הצברים שניסו להדוף אותם ברימונים. פנחס כהן נפצע קשה בבטנו, פיטל נפצע ברגלו. עמירם יגנטינסקי נהרג מכדור בראש כאשר זחל אל מנחם יעקובי (שנותר חי).