כפר דרום, שעלה על הקרקע ב-6 באוקטובר 1946, במסגרת הקמת 11 הנקודות בנגב, שכן בלב אזור ערבי, כ-8 ק"מ מצפון לחאן-יונס. היישוב היהודי הקרוב ביותר היה בארי, כ-8 מצפון-מזרח לכפר. המשק סבל מהתנכלויות מצד ערביי הסביבה, והחל מינואר 1948 תוגבר בכיתת פלמ"ח, וכן נעשו בו עבודות ביצורים. הקשר עם הנקודה היה בעייתי, לעיתים ניתן היה לנוע על הכביש מעזה, בחסות הצבא הבריטי, ובהמשך נמצאו דרכי שדה מבארי, תוך חציית נחל הבשור. כפר דרום היה היעד לתקיפה מצד חלוץ הצבא המצרי, גדוד "האחים המוסלמים", החל מה-10 באפריל. התקפות אלה נהדפו, אך המשק נזקק לאספקה וזו הייתה מטרתה של השיירה.
פירוט אירוע ההיעדרות-
נוכח המצב החמור בכפר הדרום החליט מטה חטיבת "הנגב" להטיל אספקה ותחמושת מהאוויר. הדבר בוצע ב-12 במאי ע"י מטוסי "פרימוס" של טייסת הנגב, אך הציוד נפל בשדה מוקשים ומחוץ לנקודה, ואש האוייב לא איפשרה להגיע אליו. לפיכך הוחלט לארגן שיירה שתתצא בליל 12-13 במאי. השיירה, בפיקודו של מפקד הפלוגה אברהם אדן (ברן), אמורה הייתה לצאת מבארי, אך עיכובים מנהלתיים גרמו שתצא באיחור רב, ועם עלות השחר היא שבה על עקבותיה. בלילה הבא יצאה השיירה מניר-עם ונעה בנתיב שונה, כדי להגיע לכפר דרום ממזרח. השיירה חצתה את נחל הבשור, ועם בוקר כבשו הלוחמים את חירבת מעיין, כדי שתשמש בסיס מוצק להמשך הדרך. במקום הוצב חיפוי וחלקה השני של השיירה - 3 משוריינים, 3 משאיות אספקה, 2 משאיות עם תיגברות ומכונית גרר - בפיקודו של אורי בר-רצון, המשיך לעבר כפר דרום. בדרך שקעו המשאיות בחול, ולרכב הגרר נדרש זמן לחלצן. בפרק זמן זה הצליח האוייב לרכז כוחות ופתוח באש כבדה לעבר השיירה, כולל תותחים ומרגמות. כלי הרכב נפגעו בזה אחר זה, הלוחמים נטשו אותן ותפסו מחסות, וחלק מהם נפגע. המפקד הורה להגיע לכפר דרום רגלית, והם הגיעו לנקודה דרך השטח מוכה האש, כשהם נושאים עימם 14 פצועים. שמואל ערבה ז"ל נראה לאחרונה על ידי חבריו כשהוא פצוע ליד אחד המשוריינים, והוא לא הגיע לכפר דרום. לאחר המלחמה נפוצו שמועות כאילו הוא נקבר בבית קברות ערבי.