הצבא המצרי שפלש לישראל, התקדם צפונה וב-29 במאי 1948 הגיעו כוחותיו לאשדוד. כוח החלוץ התקדם עוד כ-3 קילומטר צפונה והגיע עד לגשר אשדוד (הוא גשר "עד הלום"). הגשר פוצץ טרם הגעת הכוח המצרי על ידי חבלני גבעתי. בשעות אחר הצהריים תקפו ארבעה מטוסי מסרשמידט של חיל האוויר את הטור המצרי. בשל תקלות בחימוש המטוסים, שזה עתה הורכבו, הנזק שנגרם לאויב לא היה ניכר ובאש הנ"מ הכבדה של המצרים הופל מטוס אחד, מטוס שני ניזוק והשניים האחרים נפגעו קל. בליל ה-30-31 במאי 1948 ערכו כוחות גבעתי מספר פשיטות על הטור המצרי. פעילות זו גרמה למצרים להיעצר על מקומם.
כדי לבלום את הטור המצרי ולהשמידו תכננה חטיבת "גבעתי" את מבצע "פלשת", לצורך המבצע הועמדו תחת פיקודה כוחות נוספים, ביניהם כוח מחטיבת "הנגב". הכוחות יצאו למשימותיהם בליל שבין ה 1 ל 2 ביוני 1948, כשהגיעו לשטחי ההתארגנות ניתנה פקודת נסיגה, בגלל הפוגה שעמדה להיכנס לתוקף באותו הלילה. בליל ה-2-3 ביוני 1948, משהסתבר כי ההפוגה לא תתממש, ניתנה הוראה לצאת שנית למבצע. במהלך היום תגברו המצרים את היערכותם ונראה כי אף עמדו על כוונת כוחותינו, לפי העקבות שנותרו בשטח, ממסע ההתקרבות בלילה הקודם.
על כוחות גבעתי הוטל לתקוף את הריכוז הצפוני של האויב, באזור הגשר, וכוח נוסף אמור היה להציב חסימה מדרום לניצנים. על כוח אצ"ל הוטל לתקוף את תחנת הרכבת של אשדוד. 3 פלוגות פלמ"ח מחטיבת "הנגב" (2 פלוגות מגדוד "באר שבע" ופלוגה של "חיות הנגב") אמורות היו לתקוף את הריכוז הדרומי, באזור אשדוד באיגוף מדרום.
פירוט אירוע ההיעדרות-
כוח חטיבת "הנגב", בפיקודו של יוחנן זריז (ידוע לנו כי אחד המ"פים בכוח היה שמחה שילוני), יצא מבאר טוביה, נע מערבה והגיע מדרום מערב לריכוז האויב, לאחר מסע קשה בחולות. הכוח הסתער והצליח לכבוש מספר עמדות אויב, אך מכיוון שלא היו ידיעות מדויקות על מערך האויב לא נמשכה תנופת ההסתערות. בינתיים התאושש האויב ופתח באש על הכוח ואף ערך התקפת נגד. בלחץ האויב נאלץ הכוח לסגת לעבר ניצנים, כשהוא נושא עימו את פצועיו. הנסיגה נערכה לאור יום, כאשר המצרים רודפים אחר הכוח הנסוג ומפעילים נגדו את העתודה המשוריינת שלהלם.