על אף ההצלחה הרבה של מבצע "דקל" שבמהלכו נכבשה נצרת וכמעט כל הגליל התחתון, עדיין היה מצב כוחותינו קשה ביותר. הסורים החזיקו בראש גשר באזור משמר הירדן, ובמרכז הגליל פעלו אנשי צבא ההצלה של קאוקג'י בעיקר באזורי מנרה ומירון, כאשר הם מאיימים להתקדם לכיוון צפת ולחבור אל הסורים שעמדו מול ראש פינה. למרות מצב עניינים קשה זה העדיף הפיקוד העליון של צה"ל להפנות את עיקר המאמץ בשלב זה של המלחמה לדרום, כפי שהעיד מרדכי מקלף, סגנו של משה כרמל מפקד חזית הצפון "בן גוריון אמר לי: את הגליל נתן לנו ברנדוט (המתווך מטעם האו"ם) ואילו את הנגב הוא לא נתן לנו, קודם ניקח את הנגב, ורק אחר כך נוכל להתפנות והבטיח את כיבוש הגליל". בתקופת ההפוגה השנייה עדיין היה הכרח באיסוף מודיעין על מהלכי צבא הצלה.
פירוט אירוע ההיעדרות
במהלך ההפוגה השנייה בגליל פנה עמנואל פרידמן, שהיה קצין מודיעין של צה"ל אל ראש השבט ערב אל-הייב מכפר טובא ששמו היה חסיין מוחמד אל עלי היב וביקש ממנו לשלוח איש מהימן כדי לדווח לצה"ל על הנעשה בקרב המתנדבים הסוריים של צבא "ההצלה" בראשותו של קאוקג'י.
דייב אל-חאדר ז"ל מהשבט ערב אל-הייב גויס למשימה על ידי ראש השבט ויצא בלוית אדם נוסף. הם נתפסו על ידי חייל צבא "ההצלה" באזור צפת, ובחודש אוגוסט 1948 הועמד למשפט.
חברו של דייב אל-חאדר ז"ל הכחיש כל קשר עם הצד היהודי אך דייב אל-חאדר ז"ל, שהיה מוסלמי אדוק, הושבע על ספר קוראן ומתוך שלא היה מוכן לתת עדות שקר, הודה כי נשלח על ידי המודיעין הישראלי במשימת ריגול. בעקבות הודאתו הוא הוצא להורג בתלייה בתרשיחא.