בדרך לירושלים - נבי סמואל - נבי סמואל

תאריך התרחשות האירוע: 23.04.1948

רקע כללי-

ב-18 באפריל 1948 נתפס בית-החולים הגרמני שעל הר הצופים בידי הערבים, וניראו ריכוזי כוחות בכפר עיסוויה ובוואדי ג'וז. לאלה נוספו ידיעות על כוונת הבריטים להקדים פינוי נקודות מפתח במרכז ירושלים ובדרומה. מפקד המחוז, דוד שאלתיאל, דרש תגבורת מיידית כדי להשתלט על נקודות אלה, ולהגיע להכרעה בעיר לטובתנו.

בנסיבות אלה החליט הפיקוד העליון להפסיק את מבצע "הראל" (העלאת שיירות לירושלים), ולהעלות את חטיבת "הראל" לירושלים, כדי לפעול בעיר בסביבתה במבצע שכונה "יבוסי". למפקד המבצע, שעתידות לקחת בו חלק חטיבות "הראל" ו"עציוני", מונה יצחק שדה. חטיבת "הראל" עלתה לירושלים ב-20 באפריל עם שיירת ענק, ולאחר קרב בדרך הגיעה לעיר.

בינתיים התברר כי המידע על כוונות הבריטים היה מוטעה, ולפיכך הוחלט על שינוי במטרות המבצע, ולנצל את הכוח לפתרון בעיית ניתוק היישובים והשכונות בצפון העיר ובדרומה. מאמץ אחד כוון לכיבוש בית איקסא, נבי סמואל ושועפאט, וליצור קשר עם עטרות ונווה-יעקב; הובאה בחשבון אפשרות כיבוש שייח' ג'ראח, ובכך ליצור קשר עם הר הצופים. המאמץ השני כוון לדרום - כיבוש שכונת קטמון, ויצירת קשר עם מקור חיים.

השלב הראשון החל בחצות ליל 22-23 באפריל 1948. הגדוד החמישי כבש את שועפאט, והגדוד הרביעי כבש את בית איקסא, אך לא הצליח לכבוש את נבי סמואל.

בהמשך, בליל 24-25 באפריל כבש הגדוד החמישי את שייח' ג'ראח, אך נאלץ לסגת משם בעקבות אולטימטום בריטי ואש הכוחות הבריטיים.

בשלב הרביעי נכבשה קטמון, ב-30 באפריל, על-ידי הגדוד הרביעי.

פירוט אירוע ההיעדרות-

בהתאם לתיכנון, נועדו להשתתף בקרב על נבי סמואל 4 פלוגות של הגדוד הרביעי. על פלוגה א', בפיקודו של מרדכי בן-פורתף הוטל לכבוש את בית איקסא, מדרום לנבי סמואל. פלוגה ב', בפיקודו של חיים פוזננסקי (פוזה), נועדה לכבוש את נבי סמואל. פלוגה ג', בפיקודו של אורי בן-ארי (בנר), אמורה הייתה לאבטח את הפעולה לכיוון מערב, ממזרח לכפר בידו. פלוגת המשוריינים, בפיקודו של מיכה פרי, תוכננה לעבור דרך בית איקסא ולסייע לפלוגה ב' בכיבוש נבי סמואל.

בליל 22-23 באפריל יצאו הפלוגות למשימותיהן. בית איקסא נכבשה וטוהרה סמוך לשעה 02:00, אך פלוגת המשוריינים לא הצליחה לעבור את הכפר ולחבור אל פלוגה ב'. פלוגות ב' ו-ג' נעו בנפרד בשטח הררי קשה, וניפגשו על הכביש, ממערב לנבי סמואל. פלוגה ב' הגיעה ראשונה, אך קיבלה הוראה להמתין להגעת פלוגה ג', וכשזו הגיעה הייתה השעה קרובה לעליית השחר.

בשלב זה הורה מפקד הגדוד לסגת לבית איקסא בשל השעה המאוחרת, אך מפקד פלוגה ב' החליט להמשיך ולהתקדם לעבר יעדו. פלוגה ג' תפסה את עמדות החסימה שלה. פלוגה ב' הצליחה להתקרב עד למרחק 70 מטר מהיעד, כאן התגלתה וספגה אש יעילה, ממנה נפגעו מספר לוחמים, ביניהם מפקד הפלוגה ושני מפקדי מחלקות. הלוחמים תפסו מחסות, ובאנדרמלוסיה שהשתררה לא הצליחו המפקדים לארגן את הכוח להסתערות. הפלוגה החלה לסגת, כאשר פלוגה ג' מחפה עליה ונסוגה אחריה.

מפקד הגדוד שיגר כוח משוריינים לכיוון בידו, אך אלה נתקלו ליד הרדאר וניהלו קרב קשה עם האוייב. מחלקה שנשלחה לסייע ממעלה החמישה נתקלה באש מקלעים כבדה ונסוגה.

בקרב זה נפלו 38 לוחמים, 15 מהם בקרב המשוריינים, ו-40 נפצעו. גופתו של יעקב רוזנבאום ז"ל לא נמצאה עד היום.

מהלך החקירה-

כל חללי קרבות נבי סמואל הובאו לקבורה בקבר האחים בקרית ענבים. הקבורה בוצעה בקבר אחים מאחר וחלק מהגופות היו בלתי ניתנות לזיהוי.

בקבר האחים היו עד לברור תוצאות החקירה 34 מצבות על שם חללי הקרב אולם שמו של יעקב רוזנבאום לא ביניהן.

בקבר האחים  נטמנו 35 חללים והחקירה העלתה כי בעבר, משהתברר כי אחד מאלה שנטמנו לכאורה בקבר האחים לא נפל בקרב אלא חזר ממנו בחיים, סברו כולם כי מספר החללים בקבר זהה למספר המצבות בו.

אולם החקירה הבהירה כי יעקב רוזנבאום לא היה אמור לצאת לקרב, אך התחלף עם חבר בסמוך ליציאה לקרב, השתתף ונפל.

עוד התגלה, כי בקבר האחים נקברו ללא ספק 35 חללים. משהתבררו שני הפרטים האלה מעל לכל ספק, נקבע כי החלל ה-35 הוא יעקב רוזנבאום.

טקס גילוי מצבה על שמו התקיים בבית הקברות הצבאי בקרית ענבים בתאריך 25/3/2010.

נעדרים וחללים-

יעקב (קורט) רוזנבאום