בדרך לירושלים - קסטל ד' - אזור הקסטל

תאריך התרחשות האירוע: 08.04.1948

רקע כללי-

בסוף חודש מארס 1948 נחלו העברים הצלחות בפגיעה בשיירות ליישובים המבודדים, והמצב החריף במיוחד בירושלים, שהדרך אליה נותקה. למשבר בירושלים וחוסר יכולתנו להבטיח את האספקה אליה היו גם השלכות מדיניות - בזירה הבין-לאומית גבר הפקפוק ביכולת עמידתו של היישוב העברי והסתמנה נטייה לנסיגה מתוכנית החלוקה. כל אלה הביאו למסקנה שרק נטילת היוזמה תביא לשינוי במצב.

למפקד המבצע, שכונה "נחשון", מונה מח"ט "גבעתי" שמעון אבידן, והכוח שבפיקודו מנה כ-1500 חיילים, שקובצו מיחידות פלמ"ח, "גבעתי", "אלכסנדרוני" ו"עציוני". הכוח אוגד בשלושה גדודי חי"ר, פלוגת משוריינים ויחידות שירותים. הנשק ללוחמים נאסף מקצתו מכל הארץ, חלקו במטוס שהונחת בחשאי ועיקרו הגיע באונייה "נורה" לנמל ת"א.

כוחות "נחשון" החלו להתארגן בראשית אפריל ונערכו פעולות מקדימות - פיצוץ מפקדת חסן סלאמה ליד רמלה, וכיבוש הקסטל והמשלטים שבקרבתו. המבצע עצמו החל בליל 5-6 באפריל 1948, והתנהל בשתי גזרות- מערבית, עד לטרון, באחריות הגדוד הראשון; ומזרחית באחריות הגדוד השני. הגדוד השלישי שימש כעתודה.

בגיזרה המערבית נתפסו בלילה הראשון משלטים ונכבש הכפר דיר-מוחזין, שפונה לאחר מכן בלחץ הבריטים. באותו הלילה יצאה לדרה השיירה הראשונה לירושלים.

בגיזרה המזרחית התנהלה לחימה קשה באזור הקסטל. כאן תקפו הערבים בעקשנות והצליחו להדוף את כוחותינו מהמשלטים שליד הכפר. גם על הכפר נערכו התקפות מדי יום, ובאחת מהן, לפנות בוקר ה-8 באפריל, נהרג מפקד האזור הערבי, עבד אל-קאדר אל-חוסייני. לאחר מותו ערכו הערבים התקפה עזה על הקסטל, והכוח המגן נאלץ לסגת. למחרת נכבש הכפר שנית ונשאר בידינו.

מבצע "נחשון" הסתיים ב-15 באפריל 1948, ובמהלכו הועלו לירושלים שתי שיירות שהביאו כ-900 טון אספקה, אולם הישגו העיקרו של המבצע היה במפנה שחולל - נטילת היוזמה לידינו, מעבר ללחימה במתכונת של צבא סדיר, ובכך סימן את ראשית התמוטטות הגורם הערבי המקומי.

פירוט אירוע ההיעדרות-

הקרב על הקסטל נמשך חמישה ימים. לאחר כיבושו ב-3 באפריל 1948, החזיקה בכפר פלוגה מגדוד "מוריה" בפיקודו של מרדכי גזית. סביב הקסטל היו מספר מוצבי חוץ ("המזרחי", דרומית-מזרחית לקסטל, "בועז", צפונית-מזרחית למחצבת צובה, "נחשון" מדרום למחצבת צובה).

הגעת אנשי פלוגתו של גזית לקסטל הייתה בתנאי לחץ היות והערבים תקפו באותו יום את המוצבים החיצוניים, ועד ה-6 לאפריל 1948 הם נפלו בידי הערבים ורק כפר הקסטל נותר בידי אנשי "מוריה". הלחץ הערבי עליהם היה גדול, והתגבורת שהייתה אמורה להגיע מאנשי חטיבת "הראל" בקריית ענבים לא הגיעה. בלילה שבין ה-7 ל-8 באפריל 1948 היה הקסטל נתון להתקפות בלתי פוסקות. בבוקר ה-8 באפריל 1948 נהרג עבד אל-קאדר אל-חוסייני שהיה מפקד הכוחות הערביים הבלתי סדירים באזור ירושלים, שסרו למרותו של המופתי חאג' אמין אל-חוסייני.

לאחר נפילתו החלה התקפה ערבית חזקה ביותר על הכוחות המותשים של גדוד "מוריה", ולקראת הצהריים כשהגיעה תגבורת ובראשה מפקד פלוגת הפלמ"ח, נחום אריאלי ז"ל, כבר היה מצב המגנים קשה ביותר. הלוחמים התרכזו בבתים העליונים של הכפר כאשר הערבים תוקפים אותם משלושה כיוונים, ורק לכיוון נחלת יצחק - קריית ענבים נותר פתוחה דרך מילוט. בקרב שנתפתח נהרגו רבים מאנשי התגבורת ובראשם נחום אריאלי ז"ל ושמעון אלפסי ז"ל, שנתן את הפקודה "טוראים נסוגים המפקדים נשארים לחפות", שהפכה לסמל במורשת הקרב של צה"ל.

אנשי הפלמ"ח נסוגו לכיוון נחלת יצחק ומשם לקריית ענבים, וחלק מאנשי גדוד "מוריה" נסוגו לכיוון ארזה. במהלך קרב הנסיגה נפצע אליהו מונסה ז"ל וגופתו נשארה בשטח.

חקירה של ענף אית"ן (איתור נעדרים) בצה"ל בשיתוף היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון העלתה ב-2010 כי גופתו של אליהו נקבר בקבר אלמוני בהר הרצל.

 התקיים טקס גילוי מצבה בכ"ג כסלו, תשע"א (30.11.2010).

נעדרים וחללים-

אליהו מונסה