בית יהון - בית יהון (על גבול רצועת הבטחון בלבנון)

תאריך התרחשות האירוע: 17.02.1986

רקע כללי-

ב-17 בפברואר 1986, נחטפו שני חיילי צה"ל ע"י כוח של החזבאללה, בפעולה שכללה מארב לרכב צה"לי מוסווה בקרבת מעבר בית-יהון, בגבול רצועת הביטחון.

באותו יום נסעו שלוש מכוניות "מרצדס", ובהן חיילי צה"ל וצד"ל על כביש לבנוני, לעבר העיירה תיבנין. במבואות העיירה בית יהון המתינו לשיירה שתי חוליות של אירגון החזבאללה, שהסתתרו בשני הבתים השולטים על הכביש.

ה"מרצדס" הראשונה, שבה נסעו אנשי צד"ל, עברה את המארב ללא פגע. כשהגיעה למקום המכונית השניה, שבה נסעו קצין צה"ל ושני חיילי צד"ל, נזרק לעברה רימון ונפתחה עליה אש מנשק אוטומטי. בדיוק באותו הזמן נפתחה אש תופת גם על המכונית השלישית, שבה נסעו חייל צד"ל ושני חיילי צה"ל - רחמים אלשייך ויוסף פינק זכרונם לברכה.

הנהגים של שתי המכוניות נהרגו במקום. למרות זאת השיבו החיילים משתי המכוניות אש עזה. הקצין הישראלי וחייל צד"ל הצליחו לקפוץ לצד ולהימלט. מאוחר יותר יספר הקצין בעדותו, כי לא הבחין כלל במה שקורה, ולא ראה כיצד השתלטו המחבלים על הרכב שבו היו אלשייך ופינק. השניים, שככל הידוע נפצעו במהלך חילופי האש, נלקחו על-ידי המחבלים למרחק עשרות מטרים ממקום התקרית, שם המתין להם רכב מילוט.

משנודע על האירוע, התארגנו כוחות צה"ל בלבנון למצוד נרחב אחר המחבלים ושני החיילים החטופים. במבצע השתתפו מסוקים, מטוסים, טנקים וכוחות חי"ר, שעברו בעשרות כפרים מצפון לרצועת הביטחון בדרום לבנון וביצעו סריקות מבית לבית - ללא תוצאות.

למחרת הודיע דובר חזבאללה בביירות, כי שני השבויים הובאו לביירות כשהם פצועים. יום מאוחר יותר פרסמו אנשי חזבאללה את שמות החטופים ואת מספריהם האישיים. נציג חזבאללה אמר, כי השניים פצועים קשה, אך זוכים לטיפול רפואי הולם. החזבאללה הזהיר את ישראל כי אם לא תסיג כוחותיה, המבצעים סריקות בכפרים, יוצאו החיילים להורג.

מרגע נפילתם בשבי התאמץ החזבאללה למנוע הסגרת כל פרט שיעיד על מצבם. ממידע מאוחר, שהובהר לאשורו רק כעבור כמה שנים, הסתבר כי אחד הלוחמים נהרג בחילופי האש, שקדמו לחטיפה, וחברו נפצע אנושות ונפטר כעבור זמן קצר ביותר. ואולם כאמור, החזבאללה בנה תסריט שיציגם כחיים, אף כי פצועים, תוך שהוא אינו בוחל בהצגתם בטלוויזיה כפצועים חבושים, בעת שלמעשה כבר היו חללים.

ב-19 לפברואר 1986, יומיים לאחר החטיפה, הודיע החיזבאללה על הוצאתו להורג של אחד החטופים עם תום האולטימטום. הארגון איים להוציא להורג גם את החטוף השני.

ב-21 לפברואר 1986 פורסמה תמונה של שני החטופים כשהם "מאושפזים" בבית חולים ופניהם חבושות, בשבועון החיזבאללה בביירות, "אל-עאהד", לא ניתן היה לזהותם.

המאמץ להשיג מידע מוכח על מצבם זכה להישג ממשי רק בקיץ 1989, לאחר חטיפת שיח' עבייד, ממנו נודע כי החיילים אינם בין החיים. ואולם במידע זה, ומסוג זה, לא ניתן היה לקבוע את מותם. רק בספטמבר 1991, במסגרת עסקת חליפין שנוהלה על ידי מזכ"ל האו"ם, פיקו, עם ישראל, חזבאללה ומדינות מערביות רבות, להחלפת בני הערובה המערבים שהיו בידי החזבאללה, הסתבר מצבם לאשורו. בניגוד להבטחת פיקו כי תמורת 91 העצורים שישראל שיחררה תקבל את הנווט רון ארד, את גופת החייל שנחטף סמיר אסעד ז"ל ואת 2 החיילים שנחטפו, קיבלה ישראל תמורה חלקית: בנוסף לגופת סמיר אסעד ז"ל, כל שהגיע מ-2 החטופים פינק ואלשייך היו הוכחות ודאיות לעובדת מותם.

בכך היה כדי למסור למשפחות, חד-משמעית, כי בניהן הינם חללים שמקום קבורתם לא נודע, אולם לא פסק המאמץ להשיב את גופותיהם. המאמץ היה מודיעיני ודיפלומטי. המאמץ קיבל האצה מיוחדת במרץ 1995, במסגרת המגעים החשאיים שניהלה ישראל באותה עת באמצעות גרמניה, מול איראן, להחזרת רון ארד.

כאן המקור לציין כי בני משפחות החללים פינק ואלשייך הפגינו גדלות ואצילות נפש, מן הבולטות בתולדות מדינת ישראל, ותחת להציב את הדרישה להחזרת גופות בניהם, הסכימו לשילוב הנושא במו"מ על רון ארד, על מנת שלא לאבד "קלפי מיקוח" ו"נכסים" במו"מ נפרד. לאחר כשנה של מגעים חשאיים אך אינטנסיביים, בין מרץ 1995 ליולי 1996, עלה בידי המתווך הגרמני, שר המדינה הגרמני לנושאי מודיעין באותה עת, ברנד שמידטבאואר, להביא לסיכום. זאת, ביום ו', 19 יולי, כמעט בחצות (אך פרטים החלו לדלוף מספר ימים קודם לכן). סגירת העסקה נעשתה בדמשק בשבת, 20 יולי, וכך קיבלה העסקה את "חסותה  של סוריה", אף כי מאחוריה ניצבו איראן והחזבאללה. במסגרת המו"מ, ישראל קיבלה את גופות שני החללים, מבלי לקבל כל מידע בנושא רון ארד. בתמורה, מסרה ישראל, באמצעות "הצלב האדום", 40 עצורים לבנוניים, (מחציתם בתמורה לגופות, ומחציתם לטובת שחרור 19 אנשי צד"ל שנחטפו קודם לכן ע"י החזבאללה), כולם מאל-חיאם. בנוסף העבירה ישראל 123 גופות מחבלים, מארגונים שונים, שהיו ברשותה.

ב-22 ביולי 1996 הובאו לקבורה חיילי צה"ל, אנשי חטיבת "גבעתי", רחמים אלשייך ז"ל (בהר הרצל בירושלים) ויוסף פינק ז"ל (ברעננה). בכך הגיעה לסיומה פרשה שנמשכה למעלה מ-10 שנים, מעת שנחטפו ע"י כוח החזבאללה וגורלם לא נודע שנים ארוכות, ועד שהובאו לקבר ישראל.

נעדרים וחללים-

יוסף פינק
רחמים אלשייך