דיר איוב - דיר איוב

תאריך התרחשות האירוע: 12.05.1948

רקע כללי-

במסגרת מבצע "מכבי" לפתיחת הדרך לירושלים, נכבשו בין ה8- ל11- למאי שני הרכסים השולטים על שער הגיא. עם גבור הקרבות והמחסור בתחמושת, התבקשה חטיבת גבעתי, שישבה בחולדה, להעלות ב-12 למאי 1948 שיירת תחמושת לקריית ענבים. גדוד 51 של חטיבת גבעתי והפלוגה המסייעת, נערכו להעלות שיירת תחמושת, על אף שלא עמדו לרשותם כלי רכב משוריינים במידה מספקת.

מטען התחמושת הועמס על כלי רכב משוריינים בחלקם וכוח הליווי התמקם במשורייני סנדויץ כאשר בכל משוריין נדחסים כ 12 חיילים. כוח סיור משוריין, עם ששה משוריינים ללא מטען, נשלח ראשון. השיירה יצאה מחולדה, עברה את צומת נחשון ודיר מוחייזין, התקרבה ללטרון ועלתה על הדרך לכיוון דיר איוב. בעיקול דרך, מול דיר איוב, נתקלה השיירה במשוריינים של האויב ובנוסף הומטרה עליה אש אויב מהגבעות. המשוריינים החלו להיפגע, חיילים נהרגו ונפצעו והמשוריינים תמרנו דרכם לאחור. בסופו של הקרב הצליחו חלק מהמשוריינים לחזור לחולדה. לכוח היו 11 הרוגים, שבע גופות חולצו וארבע גופות נשארו בשטח.

פירוט אירוע ההיעדרות-

כשנה וחצי לאחר הקרב, בדצמבר 1949, אסף הרב גורן, באזור בית נובא - דיר איוב, עשר גופות של חללים מתש"ח, אשר נמצאו באזורים הבאים:

א. באזור דיר איוב, הכפר והכביש, זיהה הרב גורן שלושה  מחללי גדוד 51 של חטיבת גבעתי, שנפלו בשיירת דיר איוב ב-12 למאי 1948 אך מצא גם גופת אלמוני מאותו הקרב. כמו כן זיהה הרב חלל אחד מגדוד 72 של חטיבה 7, שנפל ליד הכפר ב-31 למאי 1948.

ב. בחירבת נקייב זיהה הרב גורן שלושה חללים ממשלט 8 ואלמוני אחד.

ג. אלמוני מבית נובא .

כל עשרת החללים נקברו בקבר אחים בהר הרצל ושמות שבעת החיילים שזוהו נחרטו על גבי המצבה.

מהחקירה עלה שפרץ צוקרמן ז"ל הצטרף לשיירת דיר איוב. ניסינו לאתר את תנועותיו, לאחר החלמתו, באיזה כלי רכב נסע, נסיבות נפילתו ומה לקרה לגופתו לאחר מותו.

על פי המסמכים והעדויות השונות התברר כי בשיירה נפלו עשרה חיילים של חטיבת גבעתי ופלמ"חניק אחד, ששה מהחללים של גבעתי פונו, על ידי חבריהם וארבע גופות הושארו מאחור.

ברשימת חללי גבעתי הופיעו ארבעה נעדרים כלהלן: שפיגל נחמיה ז"ל, בן ישעיהו יוסף ז"ל בדיחי יהודה ז"ל ושמאי שלמה ז"ל, לאחר זמן מה הסתבר כי שמאי שלמה ז"ל נקבר כאלמוני בנען ולאחר מכן זוהה ונקבר ב-18 למאי 1950 תחת שמו בנחלת יצחק.

בשל כך, כאשר מצא הרב גורן ארבעה חללים ליד הכביש , מול דיר איוב, הוא  יכול היה  לוודא את זהותם של שלושת חללי גבעתי, בעוד שהמידע לגבי גורלו של פרץ צוקרמן ז"ל לא היה בידיו ולפיכך קבע כי החלל הרביעי הינו אלמוני.

החקירה העלתה את הממצאים הבאים:

פרץ ז"ל נפצע בקרב על קריית ענבים טופל בבי"ח רמב"ם ונשלח להחלמה בביתו ב-6 למאי 1948.

ב-7 למאי קיבל פרץ הוראה לחזור ליחידתו, פרץ נסע לחולדה שם פגש, ב-10 למאי 1948, את חברו מהגולה אריה אברמוביץ.

התברר כי פרץ ז"ל הצטרף לשיירת דיר איוב השיירה  הראשונה שיצאה לירושלים אחרי מועד הגעתו לחולדה. אל"מ (מיל) אברהם איילון (שכינויו לנץ), שהיה מפקד המשוריין הראשון בשיירה זוכר הצטרפותו של פלמ"חניק, בחור בריא , גבוה, מבוגר משאר הלוחמים שלבש מעיל בריטי, אשר אמר לו כי הוא חולה ורוצה לחזור לחבריו בהראל. התיאור תואם את הידוע לנו על פרץ ז"ל. לנץ זיהה את הבחור המתואר כצוקרמן ז"ל גם על פי תמונה שהוצגה לו וזכר  שצוקרמן השיב אש במהלך הקרב.

מעדותו של עזרא רוזנגרטן, מפקד המשוריין השני, ידוע כי בשיירה היה פלמ"חניק נוסף שחזר בריא ושלם לחולדה.

מידע זה מסביר את עדותו של אחיו של פרץ ז"ל, צבי צוקרמן, לפיה הגיע לבית משפחת וייס (הדודים אצלם התגורר פרץ ז"ל) פלמ"חניק עם חפציו האישיים של פרץ ז"ל ימים בודדים אחרי הקרב על שיירת דיר איוב, ציין כי אינו מעונין לשמור על קשר, הוא רוצה לשכוח מכל סיפור הקרב ונעלם.

שמוליק קראוס, שלחם באותו המשוריין, סיפר כי הלוחמים קפצו מהמשוריין ועל כן אנו מניחים כי פרץ צוקרמן יחד עם הלוחמים נחמיה שפיגל, יוסף בן ישעיהו ויהודה בדיחי ז"ל, כולם מהמשוריין הראשון, נהרגו מחוץ למשוריין וגופותיהן נשארו, מוטלות בשדה, עד שאסף אותן הרב גורן בדצמבר 1949.

סיכום החקירה-

מהעדויות שנאספו עלה בוודאות כי פרץ צוקרמן ז"ל הצטרף כטרמפיסט לשיירת דיר איוב, נסע במשוריין  הראשון, קפץ מהנגמ"ש במהלך הקרב ונהרג לאחר מכן, ביחד עם שלושה מחיילי גבעתי, וגופות כל הארבעה הושארו בשטח.

מחקירתנו עלה כי גופתו של צוקרמן ז"ל היא גופת האלמוני, שנמצאה על ידי הרב גורן, בסוף דצמבר 1949, ליד עיקול הכביש, מול הכפר הנטוש דיר איוב ונטמנה, כגופת אלמוני, בקבר האחים בהר הרצל.

ב-2001 נערך בהר הרצל טקס צבאי מלא בו הונחה מצבה על קברו של פרץ צוקרמן ז"ל בהשתתפות בני משפחתו ולוחמי חטיבת הראל בעבר ובהווה.

נעדרים וחללים-

פרץ צוקרמן​