הפגזה ירדנית - קריית ענבים

תאריך התרחשות האירוע: 06.06.1948

רקע כללי-

דב ינוביץ ז"ל לא הופיע ברשימת חללי צה"ל ולא ברשימות חללי הפלמ"ח וחטיבת הראל.

מי שחיפשו לאורך השנים אחרי דב ינוביץ ז"ל היו חבריו ובני משפחתו, הוריו וחבריו פנו למשרד הביטחון וחיפשו אחריו בשנים 1949 - 1950, פניות אלו לא העלו דבר. אחרי שנת 1950 לא בוצעה כל פניה, הידועה לנו, עד 1998 אז פנה אחיו ריכרד למשרד הביטחון, האח ביקש הן להנציח את אחיו כחלל צה"ל והן לקבל מידע על שעלה בגורלו. ובעקבות פנייתו מ-1998 התחילה חקירתנו.

מחקירתנו עלו הפרטים הבאים:

דב ינוביץ ז"ל גויס לפלמ"ח ב-21 לאפריל 1948 הייתה זו התקופה בה נלחם הפלמ"ח בקרבות מרים על הדרך לירושלים ורבים מחייליו נהרגו.

בלילה שבין ה-28 ל 29 למאי 1948 החליט הפלמ"ח להעביר תגבורת לחטיבת הראל, בתוואי "דרך הג'יפים", היא "דרך בורמה", שהייתה אז בשלבי הכשרתה הראשונים. כוח התגבורת מנה 150 לוחמים, מרביתם טירונים וביניהם היה גם הטירון דב ינוביץ ז"ל, שזה עתה סיים הכשרתו הראשונית. על פי מסמך שבידנו הוצב דב ינוביץ ז"ל בגדוד 2 , הוא גדוד "הפורצים" של חטיבת "הראל", למחלקה 2 כיתה מס 1 בפיקודו של יוסף הופמן. כחבריו הוא צויד ברובה, 200 כדורים ו2 רימונים. במהלך החקירה נתברר שדב ינוביץ ז"ל שובץ בפועל לפלוגה אחרת ולא לזאת שיועד לה במסמכים.

במהלך חקירתנו התברר שדב ינוביץ ז"ל נפצע, כנראה ,ב-5 ליוני 1948, כשבוע לאחר הגעתו ליחידה. להערכתנו פציעתו נגרמה באחת ההפגזות שביצע הלגיון הירדני, ממוצבי הרדאר, על קיבוץ קריית ענבים בו שהתה היחידה אליה הוצב דב ינוביץ ז"ל . בספר הפטירות של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים, נמצא כי ינוביץ ז"ל נפטר ב-6 ליוני 1948, יום וחצי לאחר אשפוזו. על פי רישומי החברה קדישא הועברה גופתו מבי"ח הדסה לביה"ח "ביקור חולים", מכאן אנו יודעים כי ינוביץ ז"ל הועבר, לטיפול בפציעתו, לבית חולים זה.

בבית חולים הדסה לא הייתה נציגות צבאית, באותם הימים ואנו מניחים שמי שהביא את דב ז"ל מסר רק את שמו וגילו בכל מקרה, על פי כל המסמכים שבידנו, לא ציין כי דוב ינוביץ ז"ל הינו חייל צה"ל. יש לזכור שינוביץ הגיע עם 150 טירונים רק שבוע קודם לכן לחטיבת הראל ועדיין לא היה מוכר בה, עוד ייתכן כי ינוביץ עצמו היה מחוסר הכרה בהגעתו לבית החולים.

עם פטירתו הועברה גופתו של דב ינוביץ ז"ל לביה"ח "ביקור חולים". בכל המסמכים, שנמצאו בבי"ח "ביקור חולים", לא נרשמה עובדת היותו של דב ינוביץ ז"ל חייל, המקום ונסיבות פציעתו.

הלווייתו של דב ינוביץ ז"ל נערכה ב-8 ליוני 1948, ביחד עם נפטרים וחללים רבים נוספים, בבית הקברות הזמני, שנפתח במחצבות שייח באדר.

בסוף 1951, עם סיום הכשרתו של בית העלמין בהר המנוחות, הועבר ארונו של ינוביץ ז"ל לקבורה בבית עלמין זה. ידוע כי גופות חללי צה"ל הועברו להר הרצל, אולם מכיוון שכאמור, לא היה ידוע כלל כי דב ינוביץ ז"ל הינו חייל, הוא נקבר כאזרח בהר המנוחות.

היות ואיש לא פקד את קברו של ינוביץ ז"ל החליטה החברה קדישא להקים מצבה על קברו שהוגדר על ידם כ "קבר גלמוד". דומה כי הביקור הראשון, שנערך בקבר, היה ביקורם של חוקרי אית"ן ב-1998.

בחקירתנו נמצאו ונבחנו למעלה מ-40 מסמכים ממקורות ותאריכים שונים שאימתו, מעל ומעבר לכל ספק, כי דוב ינוביץ ז"ל, הקבור בהר המנוחות, הוא דוב ינוביץ, בן משה ופניה, לוחם חטיבת הראל של הפלמ"ח, אותו מחפשת משפחתו מאז 1949.

ביג' באדר תש"ס, 7 למרץ 2000, נערך לדב ינוביץ ז"ל טקס התייחדות צבאי והנחת מצבה צבאית בהשתתפות שני אחיו ושתי אחיותיו. דוב ינוביץ ז"ל הוכלל ברשימת חללי צה"ל וקורות חייו ומותו, יעודכנו בספר ה"יזכור" של משרד הביטחון.